פ"ע, יַעַט תַּעֹט, במליצה עָט אל השלל, טס והתנפל על השלל כמו עַיִט1:ויכו ביום ההוא בפלשתים ממכמש אילנה ויעף העם מאד וַיַּעֹט2 העם אל השלל ויקחו צאן ובקר ובני בקר וישחטו ארצה (ש"א יד לא-לב). ולמה לא שמעת בקול יי' וַתַּעֹט אל השלל (שם יה יט). — ועל לחם, ואמר בן סירא: עין רע עין תעיט על לחם ומאומה אין על שלחנו (ב"ס גני' יד י). אכול כאיש דבר ששם לפניך ואל תעט פן תגעל (שם לד יו). — ובסהמ"א:  העטלף גרו"ט עוף קטן עט ועף בלילה ואין לו עינים (חזקוני, על התורה, שמיני יא יט).

— הִפע', °הֵעִיט, עשה שיעוף: משליך צרור בצפרים יעט אותם גוער ברעהו מגרש אהבתו (ב"ז ב"ס כב כ). — הָפע', °הוּעַט— כמו מן א.עטה שהעטו אותו: והדבר הזה הוא ידוע כי כל חרב יקרה תולט ותועט בשמלה למען יעמוד ברק לטישתה (דונש, תשו' עם הכרע' ר"ת 78). הברכה אחת היא לך אבי למה ידיך אתה יועט המבלי העט רקמת הכתב אין לרקום (דון ש"ט בר"י ארדוטיל, ד"ח כ).