ש"ז— כמו עוֹלָם, לעֵילוֹם: וישם (מנשה) את פסל הסמל אשר עשה בבית האלוהים אשר אמר אלהים אל דויד ואל שלמה בנו בבית הזה ובירושלם אשר בחרתי מכל שבטי ישראל אשים את שמי לעֵילוֹם1 (דהי"ב לג ז).— ואמר הפיטן: פקוד המשלמת לרדוף שלומה ולבקש אותו כמצות צור עילום עת לאהב ועת לשנא עת מלחמה ועת שלום (ר"י בר ראובן, אזהר', יו.). תזכנו עם כל ישראל חברים לראות בבנין בית עילום וגם כל העם הזה על מקמו יבא בשלום (שם כח.).— יקרב אל עילום בימיו שר שלום וירבה השלום למרבה המשרה (ר"י חריזי, תחכמונ' א). ומנה זה כתיבתי בידי ויד תבלה ומכתבה לעלום וכל דור אחרי יבוא ויקום וזכרי בו לחיים גם לשלום (לקו"ק קיז).