עִיל

°1, ש"ז, מ"ר עִילִים,— עַיִר, בן החמור, ואמר הפיטן: ערודים עם עילים מדו זדו שעולים ענין לא מעלים (אור ישע, יוצ' א פסח)


1 [מן הארמית, וקרוב לעוּל.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים