*, עיכול, מ"ר עִכּוּלִים, סמ' עִכּוּלֵי, עיכולי, — שה"פ מן עִכֵּל, כמו אִכּוּל, — א) גמר אכילת המזון בקֵבה והפיכתו לחמרי הזנה של הגוף, Verdauung; digestion: כמה שיעור עיכול א"ר יוחנן כל זמן שאינו רעב (ברכ' נג:). ומה למעלה (בפה) שאינו עושה עיכול מציל למטה (בבני מעיים) שעושה עיכול אינו דין שמציל (חול' עא:). בעא ר"א מר' אסי אכל חצי זית והקיאו וחזר ואכלו מהו מאי קא מיבעיה ליה אי הוי עיכול אי לאו הוי עיכול ותיבעי ליה כזית (שם קג:). — ובסהמ"א: ויצטרך הטבע להוציאו (את רוח העשני) מקנה הריאה להכניס רוח קר מחוץ לנשב בו על כל הבשול כדי שלא יכבה החום הטבעי אשר בלב או תחלש אש הבשול אשר בכבד ויבטל העכול וימות החי (אבוסהל דונש בן תמים, פי' ספ' יצירה כא). ובעל נפש חסידה תהינה חלומותיו צודקות על הרוב ולזה יהיו החלומות הנראים לבקרים אחר השלמת הטבע מן העכול צודקות על הרוב (שם לח). ושלשת העיכולים הללו משמשין אותם ארבע כחות (ר"י אבן עקנין, ספ' מוס' ב יג). אמנם בעכול כי העכול ישלם בפירוק חלקי מה שהוא עב וגס (קאנון א א ו ג). וכן ענין המזון במדרגתו השלישית והוא אשר יאמרו העכול השלישי בשנוי והתהפכות (יעקב בן יוסף זבארה, פרקי אבוקרט, כ"י ביהמ"ד שכטר, 12). כאשר נלעס המזון בין השינים נקרא עיכול ראשון (טוביה כ"ץ, מעשה טוביה, בית חדש ג ב). וכן מי שמזונו מצוי כדגים ועופות שם עיכולו מהיר מאד (רפאל מנורלי, מרפא לנפש, כה:). — כְּלָיָה וגמר, בפרט על ידי אש: בעינן נמי עיכול בשר (סנה' מז:). — ובסהמ"א: ואפילו לא נתעכלו כדשן הם חשובים שחצות לילה עושה עיכול והנהנה בהם לא מעל (המאירי, יומ' א, כ.). — ואמר הפיטן: קשוב מקראות וחנון סדרים כעין איברים ועכול פדרים (תפלה תקח, סליח' ער"ה). — ג) *מ"ר, מה שפקע ונִתז מן האש שעל גבי המזבח: עיכולי עולה אתה מחזיר ואי אתה מחזיר עיכולי קטורת (יומ' מה:). עיכולי עולה את המחזיר ואי אתה מחזיר עיכולי גידין ועצמות (זבח' פו.).