*, תוש"ז, נק' עֲמוּסָה, מ"ר עֲמוּסִים, עֲמוּסוֹת, — טעון משא, ובהשאלה כבד, מלא, כוס עמוס, כוס מלאה פֻרענות: הלא הוא כמ' עמ' וכו' הלשון הזה לשון נוטריקון הוא כוס עמוס למאוסים (ר' אליעזר בנו של ר' יוסי, מדר' תנאים לב לד, הופמן). — ועָמוּס בלשון, כבד פה, למה נקרא שמו עמוס, שהיה עמוס בלשונו (ר' פנחס, מד"ר ויקר' י). — ועֲמוּסֵי בטן, תֹאר לבני ישראל, עי' עמס: וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שהן עתידין להתחדש כמותה (רב יהודה, סנה' מב.). — ועֲמוּסֵי ירך, בנים, זרע: בזכות הרחמים ובזכותם יצאו בשלום ועמוסי יריבי נחשון בקשו לקבוע נציב אחד ולא הניחן אדומי הלז (שם יב.). — ובסהמ"א, במשמ' העקרית, טעון, מלא, ובהשאלה: ותועים במצולות הסכלות שבים במרוצות העצלה עמוסים במעמסות התאוות והמבקשים גמול העובדים במעשי העוברים (ר"י א"ת, חו"ה, הפרישות ב). ונראה על פני הכעסן כאילו הוא עמוס ומתחמם גופו הרבה ומתנדנד לבו נדנוד גדול ודופק דופקו בחזקה ובמהירות (הוא, תקון מדה"נ לרשב"ג, מ). כל דבור ודבור שיוצא מפיהם או מדי כתבם יצא עמוס בנקודים (משה חביב, פי' בחינ' עולם א ב, יז.). נקרא בנימוסו נלוה בדימוסו נתכפר בעמוסו נאה לקלוסו (אילת השחר, יוצ' שבת ר"ח). — עָמוּס תלאות: ואני עמוס התלאות לא יאומן כי יסופר (חת"ס, או"ח, קלג). ואמר הפיטן: סלף בעצת שתום עין סגולים משבעים וחכם כיין עמוס בשכם חשו עצמות עלי עין (גנזי שכטר ג, דודסון 103). אומץ כס רם עמוסות בארבע דפנים כסוכה טכוסות גויתם מכסות ונכסות (שם 112). — ואמר המשורר: וכאשר קשרנו המשאות והמעמסות ורתמנו המרכבות העמוסות (ר"י חריזי, איתיאל יב). ויצאו מלפניו שמחים בתהלתו עמוסים בנדיבותו (הוא, תחכמונ' ד). בזויה ומאוסה כדמן באשפה רמוסה ומכל חרפה עמוסה (שם מא). כי בכפר ההוא הרפתים עמוסים צפרים בררות וברבורים אבוסים (יל"ג, משלי יהודה ג ג). — ותֹאר לאֻמה הישראלית העֲמוּסָה בתורה, או עֲמוּסָה מני בטן: ובעזוז הדליל עמוסה בתוך אבן מעמסה (זכור את, יוצ' שבת זכור). אמון עמוסה מלוי מצוות כרמון ואהיה ועודה לניני פצל לח ולוז וערמון (ר' שמעון בר יצחק, ואהיה שכונה, יוצ' א שבוע'). שמים כסה הודו והדרו ונפלאות עשה וירד על הרו והראה לעמוסה תפארת יקרו (רמב"ע, מי כמוך, דיואן רלה, בודל'). יום נגלה בסיני אל רם ונשא אנכי אדני שח לעמוסה לא יהיה לך אל אחר למשא (לוי אל תבן, השכל והדת, שער העיר 120). ומ"ר: תרגלת עמוסים ממצרים בצאתם שרים כחוללים ומברכים במקהלותם (תרגלת, יוצ' ז פסח). בני בלי שם במכרם עמוסים בזונה וביין ובשוד חמסים (אמץ אדירי, מוסף א ר"ה). אהובים שמרום עמוסים חקרום בכל לב נצרום בחכמה דרשום (אהובים, מוסף א' שבוע'). מה גדלו מעשים לעושה נפלאות ונסים לבנים אהובים ועמוסים נצלו מיד פתרוסים (מה גדלו, יוצ' שבת פרש' החדש). עמוסים כאתיו לעת בצור עדימו לשי יהא עצור (שם, מרימי עול). ענה זכים במעשה ודת נועם עמוסים כאתרוג בריח ובטעם (ענה אוחזי, הושע' יום ב, סמא"צ). מיום אל יום זרע עמסים ירדים דלים ועלים שסים (יוסף אבן מוהגיר, אדון כל מעשיו, שער השיר 120). — ועם כנ': סגניך שריך סנסניך סביבך תרביץ עולליך עמוסיך עדריך עמיד בשבץ (Kahle, Masor. d. West, כב). יהללוך עמוסיך ישבחוך חוסיך (הוספ' ותקונ' לס' רע"ג 23). נאור רחמיך על כל מעשיך נפלאים יתר את עמוסיך (מה אילו, יוצ' ב פסח). העתר נא ורצה לקרא לעמוסיך לך אכול ושתה בדיצה לחמך ועסיסך כי כבר רצה האלהים את מעשיך (ר' יהודה, ידידיך מאמש, סמא"צ, תריו:). דגים האוכל התיר לחוסיו והכין לויתן לתבל הן עליו יכרו עמוסיו (Elbog., Stud, 144). נשמת אלי עמסיך חילי חסיך מאדרת את נסיך בקצוי אפסיך אין כמוך באלהים אדני ואין כמעשיך (יוסף אבן אביתור, נשמת ישראל). — ובמשמ' כבד, קשה ההבנה: ואין דמיו ןנפלא אלהינו ואין חקר נשגב אדוננו וסתור מכל סתור עמוס מכל עמוס ומכל כמוס (ואין דמיון, שיר היחוד, יום ה). אשר הוא (היוצר) נפלא לאין חקר וסתור מכל נסתר ועמוס מכל עמוס  ועמוק מכל עמוק ונעלם מכל נעלם וכו' (תרגום מיחס לר' ברכיהו הנקדן, או"ד של רס"ג). אמנם שאר הנסים העמוסים והמעשים החרוצים אשר הפליא לעשות עמנו צור מחסנו ומושיענו כל ימי משך המלחמה (ר' אליהו קפשלי, REJ. LIV 131). — ועֲמוּסֵי מעים, כמו עמוסי בטן: יום כפור מיוחס מיומים יועיל לכפרת עמוסי מעים יוקשים יוצללו בצול תהומים (אנא אלהי, סליח' שחר' יו"כ). ייטב לך עין הטוב את אצרו הטוב לעמוסי מעים ידגם כנחלי מים את השמים (את עמי, מחז' איטל' ב, קעו.).