°, תוש"ז, נק' עֲמוּתָה, מ"ר עֲמוּתִים, עֲמוּתוֹת, — קשור ומחֻבר, חָבֵר, כמו עָמִית ורֵעַ: עדי עד היא לך רבנו צמותה אותך רועה ואת בניך עמותה מלפני מפתח בני תמותה לתתה לך ולדורותיך תמודה (סעדיאנה, שכטר 66). הוחק בארבע אותות הן לארבע שמות חרותות הנם כרותות ועמותות רבות עשית אתה ה' (מי ימלל, סליחות, סרע"ג ב, ורשה). שמו משתף בעם לו עמותים ועליו כל היום הם ממתים יעיר ויחשוף זרוע ויד ממתים בזיל נטפי לקש להחיות מתים (מעתיק פלוסים, יוצ' פרש' שקל'). צפה בבת תמותה צום העשור עמותה צאן בהענשה מיתה צדקה מממכר צמיתה (צפה בבת, מחז' איטל' ב, פא). תמך בזרועו עמותים תרגלם כאומן בנחתים (אמרת רנן, שם, קפט.). הן כל זה שדי הכינו לעשות לאורח הבא הבא הביתה עת קראו שם נפש בגו עמותה הזמין הלך להביאו (Elbogen, Stud. 144). היום שמחו מתים ונתבשרו העמותים בבאר מימיו שותים כל העולם באמת (היום שמחו, קינות על המתים, סמא"צ תשפב.). וכן כל שני אותיות בתיבה אחת צבותות זו לעומת זו עמותות (הורית הקורא, דרנבורג 66).