ש"ז, — רגש של טוב בלי גבול בגוף וברוח, הנאה ועדנה Wonne, Vergnügen; délice, plaisance; delight, pleasur: וענה איים באלמנותיו ותנים בהיכלי עֹנֶג (ישע' יג כב). וקראת לשבת עֹנֶג  לקדוש יי' מכבד (שם נח יג). — ובתלמו': עונג זה איני יודע מהו כשהוא אומר וקראת לשבת עונג הוי אומר זה עונג שבת (ר' יהודה בשם רב, שבת קיח:). — ובספ' יצירה: אין בטובה למעלה מענג ואין ברעה למטה מנגע (ספ' יצירה ב ד). — ובסהמ"א: ומה שהתירו רז"ל תענית חלום בשבת וכו' לפי שאינו יודע מהו ואין לו עונג שבת (אוצ' הגאו' א, לוין 75). ושבת יש בה מצות עונג ולא הותרה תענית בה אלא לחלום (שם א ב, 44). כשתקיש בין מנוחות האדם ועונגו בעת מנוחתו עם מה שיקרהו וכו' (ר"ש א"ת, מו"נ ג יב). — ואמר המשורר: לבד אני מכובד יום עונג לעמי ובין אל ובין בניו אני האות בעצמי (ראב"ע, בין שבת ומועד). שירה ראשונה אדם התקינה בעונג מתוקנה ולעתיד לכוננה (גנזי שכט' ג, דודסון 128). —  ומ"ר °עֳנָגִים, עונגים: והעונגים הזרים יפעלו אשר העצבים המיוחדים (ספר המדות לאריסטו ב ו ח).