*, ש"ז, מ"ר °עִנּוּגִים, ענוגין, — שה"פ מן עִנֵּג: אף הקורא מקרא בעינוגו ובניגונו עליו נא', דבש וחלב תחת לשונך (ר' לוי, מד"ר שה"ש, נפת תטופנה). עשיתי לי שרים ושרות אלו התוספות וכו' ותענוגות אלו האגדות שהן ענוגי של מקרא (שם קהל', כנסתי לי גם כסף וזהב). ותענוגות בני האדם זה ענוגן של ישראל (שם). — ובסהמ"א: בהט אבנים שמתחוטטות על בעליהן פי' ענין עינוג (הערוך ערך חט). שברוב עשרך היה לך אהבה בתענוגים לענג את בשרך וע"כ נהפך עינוגך לשחין רע בעורך ובבשרך (ר"מ אלשיך, פי' איוב טז טו). — ואמר הפיטן: סגלת שבת לשמור בענוג להשביע בצחצחות נפוחי נשמות (רי"צ בן ראובן, עלה עלה, אזהר' יב.). — ומ"ר: שדורסת ואוכלת מיד לאחר הריגתה שאינו מקפיד על תענוגים אלא אוכל בשר בלא תבלין וכן שאר עינוגין (רש"י, עירוב' נד.). אבל עינוגיו ושמחת לבו בהגיון דת אלהים להסתכל ולהבין באותותיו ובכל מעשיו הגבוהים (ראב"ח הנשיא, הגיון הנפש, יח:).