ת"ז, נק' עֲנוּגָה— רגיל בחיי עֹנֶג,üppig, verzärtelt; luxurieux,délicat; luxurious; dainty: האיש הרך בך והֶעָנֹג מאד וכו' הרכה בך והעֲנֻגָּה אשר לא נסתה כף רגלה הצג על הארץ (דבר' כח נד–נו). רדי ושבי על עפר בתולת בת בבל וכו' כי לא תוסיפי יקראו לך רכה וַעֲנֻגָּה (ישע' מז א).— ובמדר': ויודע אתה שבתי רכה וענוגה ורוח רעה אינה יכולה לסבול (פסיק' רבת', מתן תורה). — ובסהמ"א: מי שהיה ענוג ועשיר והרי כל ימיו כשבת צריך לשנות מאכל שבת ממאכל החול (רמב"ם, שבת ל ח).— ואמר המשורר: עליהם מלכה ענוגה ורכה פניה כשמש בצאתו וכירח בתומתו (ראב"ע, חי בן מקיץ, 142). במקור נדפס : 'מן מקיץ'. שחורה סקורה אני בתוכחת בי זרק ענוגה ונאוה בנחמות לי פירק (גנזי שכט' ג, דודסון 60).