עָנִיתִי, אֶעֱנֶה, יַעֲנֶה, יַעֲנוּ, — א) עָנָה מן פלונה, נכנע, כמו נפע', gedrückt, demütig sein; être soumis, affligé; to be lowly, afflicted: כאשר יהגה האריה והכפיר על טרפו אשר יקרא עליו מלא רעים מקולם לא יחת ומהמונם לא יַעֲנֶה כן ירד יי' צבאות לצבא על הר ציון ועל גבעתה (ישע' לא ד). — ובמשמ' היה שפל, סבל ענוּת: על כן נסעו כמו צאן יַעֲנוּ1 כי אין רעה (זכר' י ב). האמנתי כי אדבר אני עָנִיתִי מאד (תהל' קיו י). טרם אֶעֱנֶה אני שגג ועתה אמרתך שמרתי (שם קיט סז). — ב) פ"י, עשה שיהיו ענו, שפל: כחרב בציון שאון זרים תכניע חרב בצל עב זמיר עריצים יַעֲנֶה1 (ישע' כה ה).

— נִפע', לֵעָנוֹת, נַעֲנֶה, נַעֲנָה, נַעֲנֵיתִי, — א) נַעֲנָה מפני פלוני, נכנע: כה אמר יי' אלהי העברים עד מתי מאנת לֵעָנוֹת מפני שלח עמי ויעבדני (שמות י ג). — ב) נפש נַעֲנָה, אדם שלא אכל: ותפק לרעב נפשך ונפש נַעֲנָה תשביע (ישע' נח י). — ג) ובכלל שֶׁמְעַנִּים אותו בְּצַעַר, בְּיִסּוּרִים: נגש והוא נַעֲנֶה ולא יפתח פיו כשה לטבח יובל וכרחל לפני גזזיה נאלמה ולא יפתח פיו (שם נג ז). נַעֲנֵיתִי עד מאד יי' חיני כדברך (תהל' קיט קז). — ובמדר': אלמנה ויתום שדרכן לענות בהן דבר הכתוב (ר' עקיבא מכי' משפט' יח). — ובסהמ"א: ישב במנוחות שאננות ועזב אותנו לענות (ר' זכריה בן סעדיה אלצאהרי, ספ' המוסר מה., מטמוני מסתרים 23). ואם לעיני אדם נענו נעימת נצח תקותם (רשב"ג, חכמת שלמה ג ד). — *ובמשמ' נכנע לפלוני, נשמע לו: תני הוא נענה לחבורה ובניו ובני ביתו נענין לו וכו' תני ר' חלפת' בן שאול גדולים נענין לחבורה קטנים נענים לו (ירוש' דמאי ב ג). — והדבור *נַעֲנֵיתִי לך, במשמ' בקשה, סליחה ומחילה: אמ' לו (ר"ג לר' יהושע) נעניתי לך (שם תענ' ד א). אמר לו (ר"ג לר' יהושע) נעניתי לך מחול לי (ברכ' כח.). מיד הלך ר' יהושע ונשתטח על קברי בית שמאי אמר נעניתי לכם עצמות בית שמאי (חגי' כב:). אמרה לה (פנינה לחנה) בבקשה ממך נעניתי לך (פסיק' רבת' מג). — ובסהמ"א: כי ישר אתה ואנכי העויתיך והחטאתיך על כן נעניתי לך מחול לי (ר"מ אלשיך, פי' איוב לג כז).

— פִע', עִנָּה, פ"י, עִנִּיתָ, עִנִּיתָנִי, עִנִּיתָנוּ, עִנִּיתָה, עִנֵּיתִי, עִנִּתִךְ, עִנּוּ, עִנִּיתֶם, עִנִּינוּ, מְעַנַּיִךְ, עַנֵּה, עַנּוֹת, עַנֹּתְךָ, עַנּוֹתֶךָ, עַנֹּתוֹ, עַנּוֹתוֹ, אֲעַנֶּה, אֲעָנֵךְ, תְּעַנֶּה, תְּעַנֵּנִי, תְּעַנֵּנוּ, יְעַנֶּה, יְעַנֵּני, יְעַנְּךָ, יְעַנֶּנּוּ, יְעַנֵּם, תְּעַנֶּהָ, תְּעַנּוּ, תְּעַנּוּן, יְעַנּוּ, יְעַנּוּנוּ, — א) עִנָּה את פלוני, התנהג אתו בקֹשי, העבידו בפרך, עשה לו מכאובים, גרם לו צער חזק בגוף או בנפש, bedrücken, peinigen; opprimer, affliger; to oppress, afflict: ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וְעִנּוּ אתם ארבע מאות שנה (בראש' יה יג). ויאמר אברם אל שרי הנה שפחתך בידך עשי לה הטוב בעיניך וַתְּעַנֶּהָ שרי ותברח (הגר) מפניה (שם יו ו). אם תְּעַנֶּה את בנתי ואם תקח נשים על בנתי (שם לא נ). וישימו עליו (המצרים על ישראל) שרי מסים למען עַנֹּתוֹ בסבלתם וכו' וכאשר יְעַנּוּ אתו כן ירבה וכן יפרץ (שמות א יא-יב). כל אלמנה ויתום לא תְעַנּוּן אם עַנֵּה תְּעַנֶּה אתו כי אם צעק יצעק אלי שמע אשמע צעקתו (שם כב כא-כב). וצים מיד כתים וְעִנּוּ אשור וְעִנּוּ עבר (במד' כד כד). וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך יי' אלהיך זה ארבעים שנה במדבר למען עַנֹּתְךָ לנסתך וכו' וַיְעַנְּךָ וירעבך (דבר' ח ב-ג). וירעו אתנו המצרים וַיְעַנּוּנוּ ויתנו עלינו עבדה קשה (שם כו ו). פתי אותו וראי במה כחו גדול ובמה נוכל לו ואסרנוהו לְעַנּוֹתוֹ וכו' הגידה נא לי במה כחך גדול ובמה תאמר לְעַנּוֹתֶךָ (שפט' יו ה-ו). ותחל לְעַנּוֹתוֹ ויסר כחו מעליו (שם יט). וימאס יי' בכל זרע ישראל וַיְעַנֵּם ויתנם ביד שסים (מ"ב יז כ). והלכו אליך שחוח בני מְעַנַּיִךְ והשתחוו על כפות רגליך כל מנאציך (ישע' ס יד). העל אל תתאפק יי' תחשה וּתְעַנֵּנוּ עד מאד (שם סד יא). הנני עשה את כל מְעַנַּיִךְ בעת ההיא (צפנ' ג יט). לא ישיא אויב בו ובן עולה לא יְעַנֶּנּוּ (תהל' פט כג). שמחנו כימות עִנִּיתָנוּ שנות ראינו רעה (שם צ יה). עמך יי' ידכאו ונחלתך יְעַנּוּ אלמנה וגר יהרגו ויתומים ירצחו (שם צד ה-ו). עִנָּה בדרך כחו קצר ימי (שם קב כד). עִנּוּ בכבל רגליו ברזל באה נפשו (שם קה יח). כי יתרו פתח וַיְעַנֵּנִי ורסן מפני שלחו (איוב ל יא). ורב צדקה לא יְעַנֶּה (שם לז כג). — ואמר בן סירא: ביד ירמיהו כי ענוהו והוא מרחם נוצר נביא (ב"ס גני' מט ו). — ובמדר': אם ענה תענה מגיד שאינו חייב עד שיענה וישנה (מכי' משפ' יח). — ועִנָּה נפשו של פלוני, גרם לו צער גופני או רוחני: כל נדר וכל שבעת אסר לְעַנֹּת נפש (במד' ל יד). — ובפרט עִנָּה פלוני נפשו, במשמ' נמנע מאכל זמן רב, צָם, fasten; jeûner; to fast: בחדש השביעי בעשור לחדש תְּעַנּוּ את נפשתיכם וכל מלאכה לא תעשו (ויקר' יו כט). ובעשור לחדש השביעי הזה מקרא קדש יהיה לכם וְעִנִּיתֶם את נפשתיכם (במד' כט ז). הכזה יהיה צום אבחרהו יום עַנּוֹת אדם נפשו (ישע' נח ה). ואני בחלותם לבושי שק עִנֵּיתִי בצום נפשי (תהל' לה יג). — ובתו"מ בלא נפש, עשה שיצום: התינוקות אין מענין אותן ביום הכפורים (יומ' ח ד). מה עשה מרדכי קבץ את התינוקות וענה אותם מלחם ומים והלבישן שק והושיבם באפר (מד"ר אסת', ותאמר אסתר). — ואמר המשורר: כי עת בלי חמר מאד ימר גם יום בלי זמר כיום ענות (רמב"ע, התרשיש ב פה). — ב) ובפרט עִנָּה אשה, אֲנָסָהּ, שכב אתה ובעלה על כרחה ושלא ברצונה, vergwaltigen; forcer une femme; to force, violate a woman: ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב לראות בבנות הארץ וירא אתה שכם בן חמור החוי נשיא הארץ ויקח אתה וישכב אתה וֲיְעַנֶּהָ ותדבק נפשו בדינה (בראש' לד א-ג). לא תתעמר בה (בהיפת תאר שלקח בשבי) תחת אשר עִנִּיתָהּ (דבר' כא יד). כי יהיה נערָ בתולה מארשה לאיש ומצאה איש בעיר ושכב עמה וכו' ואת האיש (תמית) על דבר אשר עִנָּה את אשת רעהו (שם כב כג-כד). ונתן האיש השכב עמה לאבי הנערָ (שמצא בשדה) חמשים כסף ולו תהיה לאשה תחת אשר עִנָּה לא לא יוכל שלחה כל ימיו (שם כט). הנה בתי הבתולה ופילגשהו אוציאה נא אותם וְעַנּוּ אותם ועשו להם הטוב בעיניכם (שפט' יט כד). ואת פילגשי עִנּוּ ותמת (שם כ ה). ויחזק בה (אמנון בתר) ויאמר לה בואי שכבי עמי אחותי ותאמר לו אל אחי אל תְּעַנֵּנִי כי לא יעשה כן בישראל וכו' ויחזק ממנה וַיְעַנֶּהָ וישכב אתה (ש"ב יג יא-יד). כי שנא אבשלום את אמנון על דבר אשר עִנָּה את תמר אחתו (שם כב). כי אמנון לבדו מת כי על פי אבשלום היתה שומה מיום עַנֹּתוֹ את תמר אחתו (שם לב). ערות אב גלה בך טמאת הנדה עִנּוּ בך וכו' ואיש את אחתו בת אביו עִנָּה בך (יחזק' כב י-יא). נשים בציון עִנּוּ בתלת בערי יהודה (איכ' ה יא). — ובתו"מ: א"ל רב פפא לאביי הא תשמיש גופה איקרי ענוי דכתיב וישכב אותה ויענה א"ל התם שעינה מביאות אחרות (יומ' עז:).  שהיה (יהויקים) הורג את בעליה' ומענה את נשיהם (מד"ר ויקר' יט). — ג) עִנָּה את הדין, עִכב ודחה הוצאה לפעל של פסק הדין: אין מענין את דינו של זה אלא ממיתין אותו מייד (רבי יהודה, סנה' יא ד). אם משה חכם חכמים [גדול] גדולים אבי נביאים לא נשא לו פנים ק"ו לשאר כל אדם המענים את הדין והמעותין את הדין עאכ"ו (ספרי במד' קלה). על ידי שאמר (משה) שמעו נא המורים נגזר גזירה שלא יכנס לארץ המענין את הדין והמעותין את הדין עאכ"ו (שם דבר' כט).

— פֻע', עֻנֵּיתִי, מְעֻנֶּה, עַנּוֹתוֹ, תְּעֻנֶּה, — עֻנָּה האדם, שעִנּוּ אותו, בכל המשמ' של הִפע', במשמ' צום: כי כל הנפש אשר לא תְּעֻנֶּה בעצם היום הזה ונכרתה מעמיה (ויקר' כג כט). — ובענין של מכאובים ויסורים: אכן חלינו הוא נשא ומכאבינו סבלם ואנחנו חשבנהו נגוע מכה אלהים וּמְעֻנֶּה (ישע' נג ד). — ובכלל צער ויסורים: טוב לי כי עֻנֵּיתִי למען אלמד חקיך (תהל' קיט עא). זכור יי' לדוד את כל עֻנּוֹתוֹ (שם קלב א). — ובתלמו': תשעה באב שחל להיות ערב שבת אוכל אדם אפילו כביצה ושותה כביצה כדי שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה (ר' יהודה, תוספת' תענ' ב ז). מפני מה הגרים מעונים מפני וכו' (ר' חנינא בן גמליאל, מסכ' גרים ב ז). — ובסהמ"א: זרעך יעונה ויעובד ארבע מאות תמהת איך גזר עלימו זה בלי חטאות (רסע"ג, השג' על חוי הבלכי ב, דודסון 47). אביון מעונה מעני (רש"י, ב"מ קיא:). — ואמר המשורר: לכודה במוקש פתלתל ועקש נשאת סבל מענת כבל אחזת חבל ספרד ובבל ובגדי אבל לבשה (ר"י הלוי, אהה יי' אלהים). שובב מה זה יענה יום במשפט יעונה יכונן ויבנה לפני שחת יי' (ראב"ע, אמונתך נודעה).

— הִתפ', הִתְעַנָּה, הִתְעַנִּיתָ, הִתְעַנּוֹת, יִתְעַנּוּ, הִתְעַנִּי, — א) הִתְעַנָּה האדם, עִנָּה את עצמו בכלל, צִעֵר א"ע, הניח לְעַנּוֹתוֹ: ויאמר לה מלאך יי' שובי אל גברתך וְהִתְעַנִּי תחת ידיה (בראש' יו ט). — צִער א"ע: וביום הזה לא אמיתך כי נשאת את ארון אדנייי' לפני דוד אבי וכי הִתְעַנִּיתָ בכל אשר הִתְעַנָּה אבי (מ"א ב כו). — ואמר בן סירא: יש מתעשר מהתענותו ו[יש] יחיב שכרו (ב"ס גני' יא יח). — ובמדר': כי מתו כל האנשים וגו' מאי מתו שנתענו (מד"ר שמות ה). עני ורוכב על חמור זה משיח ולמה נקרא שמו עני שנתענה כל אותם השנים בבית האסורים (פסיק' רבת' לד). — ב) הִתְעַנָּה פלוני, עִנָּה את נפשו בהמנעו מאכילה, fasten; jeûner; to fast: אולים מדרך פשעם ומעונתיהם יִתְעַנּוּ כל אכל תתעב נפשם (תהל' קז יז). לחם חמדות לא אכלתי ובשר ויין לא בא אל פי וכו' אל תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין וּלְהִתְעַנּוֹת לפני אלהיך נשמעו דבריך (דני' י ג-יב). ואקרא שם צום על הנהר אהוא לְהִתְעַנּוֹת לפני אלהינו (עזר' ח כא). — ובתו"מ: ואמרו עליו על ר' אליעזר שסיפר ועל ר' יהושע שרחץ אמר להן ר' יהושע צאו והתענו על מה שהתעניתם (ירוש' מגיל' א ו). וכי בתשעה מתענין והלא בעשר' מתענין אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי (ברכ' ח:). פעם אחת חל ט' באב להיות בשבת ודחינוהו לאחר השבת והתענינו בו ולא השלמנוהו (עירוב' מא.). אין גזרת המלכות ואין שלום רצו מתענין רצו אין מתענין (ר"ה יח:). כמה תעניות נתענית אמך (שרה) וכמה תפילות [נתפללה] עד שלא באת לה (פסיק' רבת' מ). — ובסהמ"א: ומה שהתירו רז"ל תענית חלום בשבת זהו כשיהיה החלום קשה מאד הרבה והוא שראה אותו נפשו עגומה עליו לפי שאינו יודע מהו ואין לו עונג שבת וכשהוא מתענה סובר שהתענית מועיל לו (אוצ' הגא' א, לוין 75).