עָנוּ, עֲנוֹת, עֱנוּ, יַעֲנֶה, תַּעַן, יַעֲנוּ, תַּעֲנֶינָה, פ"ע, —  הרים קול בשיר, בפרט ביחד עם אחרים, singen; chanter; to sing:  וַתַּעַן  להם מרים שירו ליי' כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים (שמות יה כא). אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר עֶנוּ לה (במד' כא יז). ויאמרו עבדי אכיש אליו וכו' הלוא לזה יַעֲנוּ במחלות לאמר הכה שאול באלפו ודוד ברבבתו (ש"א כא יב). יי' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו וכו' הידד כדרכים יַעֲנֶה אל כל ישבי הארץ  (ירמ' כה ל). נשבע יי' צבאות בנפשו כי אם מלאתיך אדם כילק וְעָנוּ עליך הידד (שם נא יד). עֱנוּ ליי' בתודה זמרו לאלהינו בכנור (תהל' קמז ז). וַיַּעֲנוּ בהלל ובהודת ליי' כי טוב כי לעולם חסדו על ישראל (עזר' ג יא). —  ואמר בן סירא:  על כן ענו לו בנות ויכנוהו ברבבה (ב"ס גני' מז ו). — ובמשמ' צעק:  ויאמר (משה) אין קול עֲנוֹת גבורה ואין קול עֲנוֹת חלושה קול ענות אנכי שמע (שמות לב יח). — ובתלמו':  איזהו ענוי שכולן עונות כאחת קינה שאחת מדברת וכלן עונות אחריה (מו"ק ג ט). לחם עוני לחם שעונין עליו דברים הרבה (ר' שמואל, פסח' לו.). —  ואמר המשורר:  איך קול ענות חלושה מפי אהליבה ויד בן הגרושה על בן האהובה (ראב"ע, איך קול).

— פִע', עִנָּה, עַנּוֹת, עַנּוּ, —  כמו קל בנחץ הפעולה: ויאמר (משה) אין קול ענות גבורה ואין קול ענות חלושה קול עַנּוֹת אנכי שמע (שמות לב יח). ביום ההוא כרם חמר עַנּוּ לה (ישע' כז ב). שיר מזמור לבני קרח למנצח על מחלת לְעַנּוֹת משכיל להימן האזרחי (תהל' פח א). — ובמשנה:  נשים במועד מענות אבל לא מטפחות וכו' בראשי חדשים בחנוכה ובפורים מענות ומטפחות בזה ובזה אבל לא מקוננות (מו"ק ג ח-ט). — ואמר המשורר:  ובממלכה השלישית נשים שאננות מנגנות ומענות תופשות כנורים ועוגבים וזמירים (ראב"ע, אגרת חי בן מקיץ).