פ"י, עָנָנִי, עָנָךְ, עָנָהוּ, עָנָם, עָנְתָה, עָנִיתָ, עֲנִיתָנִי, עֲנִיתָם, עָנִיתִי, עֲנִיתִיךָ, עָנוּ, עֲנִיתֶם, עֹנֶה, עוֹ-עֹנֵהוּ, עֹנִים, עֲנוֹת, עֲנֵה, עֲנֵנִי, עֲנֵנוּ, עֲנוּ, עֱנוּ, אַעֲנֶה, אֶעֱנֶה, וָאַעַן, אֶעֶנְךָ,-נֶךָ, אֶעֱנֵהוּ, אֶעֱנֶנּוּ, אֶעֱנֵם, תַּעֲנֶה, תַּעַן, תַּעֲנֵנִי, תַּעֲנֵנוּ, תַּעֲנֶנּוּ, תַּעֲנֵם, יַעֲנֶה, יַעַן, יַעֲנֵנִי, יַעֲנֵנוּ, יַעַנְךָ, יַעֲנֵהוּ, יַעֲנֶנּוּ, יַעֲנֵם, תַּעֲנֶה, תַּעַן, תַּעַנְךָ, תַּעֲנוּ, תַּעֲנֻהוּ, יַעֲנוּ, יַעֲנוּכָה, תַּעֲנֶנָּה, תַּעֲנֶינָה, — ענה לפלוני על שאלתו אמר לו דברים להודיע לו מה ששאל לדעתו וכדומ', antworten; repondre; to answer, reply: ויאמר יוסף וכו' ולא יכלו אחיו לַעֲנוֹת אתו (בראש' מה ג). חכמות שרותיה תַּעֲנֶנָּה אף היא תשיב אמריה לה (שפט' ה כט). ויעל (גדעון) משם פנואל וידבר אליהם כזאת וַיַּעֲנוּ אתו אנשי פנואל כאשר עָנוּ אנשי סכות (שם ח ח). ויאמר אליה קומי ונלכה ואין עֹנֶה (שם יט כח). ואין עֹנֵהוּ מכל העם (ש"א יד לט). ולא עָנוּ העם אתו (את אליהו) דבר (מ"א יח כא). תחנונים ידבר ר"ש ועשיר יַעֲנֶה עזות (משלי יח כג). אל תַּעַן כסיל כאולתו פן תשוה לו גם אתה (שם כו ד). — ואמר בן סירא: אם יש אתך ענה רעך ואם אין ידך על פיך (ב"ס גני' ה יב). ככחך ענה רעך ועם חכמים הסתייד (שם ט יד). — ועל ברכה וקריאה: כי תמצא איש לא תברכנו וכי יברכך איש לא תַעֲנֶנּוּ (מ"ב ד כט). ומניתי אתכם לחרב וכלכם לטבח תכרעו יען קראתי ולא עֲנִיתֶם דברתי ולא שמעתם (ישע' סה יב). אשר אם צדקתי לא אֶעֱנֶה (איוב ט יו). פתחתי אני לדודי וכו' בקשתיהו ולא מצאתיהו קראתיו ולא עָנֵנִי (שה"ש ה ו). — ושלום: אלהים יַעֲנֶה את שלום פרעה (בראש' מא יו). כי תקרב אל עיר להלחם עליה וכו' והיה אם שלום תַּעֲנְךָ ופתחה לך וכו' (דבר' כ י-יא). — ובפרט עם אָמַר: וַיַּעַן אברהם ויאמר הנה נא הואלתי לדבר אל אדני וכו' (בראש' יח כז). וַיַּעַן עפרון החתי את אברהם באזני בני חת לכל באי שער עירו לאמר (שם כג י). וַיַּעַן יצחק אביו ויאמר אליו (שם כז לט). וַיַּעַן משה ויאמר והן לא יאמינו לי (שמות ד א). וַיַּעֲנוּ בני גד ובני ראובן לאמר (במד' לב לא). וַיַּעֲנוּ את יהושע לאמר (יהוש' א יו). ויסף הנער לַעֲנוֹת את שאול ויאמר (ש"א ט ח). — ועם דִבֵּר: וַיַּעֲנוּ בני יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמה וידברו (בראש' לד יג). וַיַּעֲנוּ בני ראובן ובני גד וחצי שבט המנשה וידברו את ראשי אלפי ישראל (יהוש' כב כא). וַיַּעֲנֶה אליהו וידבר אל שר החמשים (מ"ב א י). — עָנָה על בקשה: אם היום תהיה עבד לעם הזה ועבדתם וַעֲנִיתָם ודברת אליהם דברים טובים (מ"א יב ז). — ועָנָה אלהים על תפלה: ויזעק שמואל אל יי' בעד ישראל וַיַעֲנֵהוּ יי' (שם ז ט). בהעצר שמים וכו' והתפללו אל המקום הזה והודו את שמך ומחטאתם ישובון כי תַעֲנֵם (מ"א ח לה). ויקראו (נביאי הבעל) בשם הבעל מהבקר ועד הצהרים לאמר הבעל עֲנֵנוּ ואין קול ואין עֹנֶה (שם יח כו). ויגש אליהו הנביא ויאמר וכו' עֲנֵנִי יי' עֲנֵנִי וידעו העם הזה כי אתה יי' האלהים (שם לו-לז). חנון יחנך לקול זעקך כשמעתו עָנָךְ (ישע' ל יט). והיה ביום ההוא אֶעֱנֶה נאם יי' אֶעֱנֶה את השמים והם יַעֲנוּ את הארץ והארץ תַּעֲנֶה את הדגן ואת התירוש ואת היצהר והם יַעֲנוּ את יזרעאל (הוש' ב כג-כד). קולי אל יי' אקרא וַיַּעֲנֵנִי מהר קדשו סלה (תהל' ג ה). בקראי עֲנֵנִי אלהי צדקי בצר הרחבת לי (שם ד ב). — ואמר בן סירא: ויענהו אל עליון באבני ב[רד וא]ל[גבי]ש (ב"ס גני' מו ה). — ובתלמו': פעם אחת היינו יושבין לפני ר' טרפון ובאה יבמה לחלוץ ואמר לנו ענו כולכם חלוץ הנעל (ר' יהודה, יבמ' קא:). עתניאל שענאו אל (תמור' טז.). — ובסהמ"א: הגה תמיד לענות תשובות מוכנות (תלמידי מנחם, תשו' על דונש, שטרן 23). — ואמר המשורר: מענות אלם אזנך תעלם ויכלם כל מבקש יי' (ראב"ע, אל אל אקרא). — ענה בקול, באש: ויהי קול השפר הולך וחזק מאד משה ידבר והאלהים יַעֲנֵנוּ בקול (שמות יט יט). והיה האלהים אשר יַעֲנֶה באש הוא האלהים (מ"א יח כד). — ועָנָה בלא להמתין לשאלה, התחיל בדבור: וְעָנוּ ואמרו (זקני העיר) ידינו לא שפכה את הדם הזה (דבר' כא ז). וְעָנוּ הלוים ואמרו אל כל איש ישראל קול רם (שם כז יד). וַיַּעֲנוּ חמשת האנשים ההלכים לרגל את הארץ ליש ויאמרו אל אחיהם וכו' (שפט' יח יד). ושמואל ראה את שאול ויי' עָנָהוּ הנה האיש אשר אמרתי אליך זה יעצר בעמי (ש"א ט יז). וַיַּעַן וידבר אליו איש האלהים (מ"ב א יא). — ועָנָה על טענות בוכוח וכדו': אם יחפץ לריב עמו לא יַעֲנֵנוּ אחת מני אלף (איוב ט ג). אלוה לא ישיב אפו וכו' אף כי אנכי אֶעֱנֶנּוּ אבחרה דברי עמו (שם יד-יה). ועדיכם אתבונן והנה אין לאיוב מוכיח עוֹנֶה אמריו מכם (שם לב יב). מדוע אליו ריבות כי כל דבריו לא יַעֲנֶה (שם לג יג). — ובהשלאה, עָנָה הכסף: לשחוק עשים לחם ויין ישמח חיים והכסף יַעֲנֶה את הכל (קהל' י יט). — *ועָנָה על שיר, על הלל, עי' ד. ענה: אז ישיר משה וגו' לקטן שהוא מקרא את ההלל בבית בספר והן עונין אחריו על כל דבר ודבר משה אמר אשירה והן עונין אחריו אשירה וכו' (ר' עקיבא, ירוש' סוט' ה ו). הוא אומר הללויה והן אומרים הללויה מכאן שמצוה לענות הללויה וכו' הוא אומר הודו לה' וכו' מכאן שמצוה לענות ראשי פרקים (סוכ' לח:). — *ועָנָה אמן על ברכה: אם בירכך גוי ענה אחריו אמן (ר' תנחומא, ירוש' סוכ' ג יב). אין עונין לא אמן חטופה ולא אמן קטופה ולא אמן יתומה (ברכ' מז.). — ב) עָנָה ב-, העיד עדות בפלוני: וְעָנְתָה בי צדקתי ביום מחר (בראש' ל לג). — ובפרט נגד פלוני: לא תַעֲנֶה ברעך עד שקר (שמות כ יו). ועד אחד לא יַעֲנֶה בנפש למות (במד' לה ל). כי יקום עד חמס באיש לַעֲנוֹת בו סרה (דבר' יט יו). וְעָנְתָה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו (שם לא כא). הנני עֲנוּ בי נגד יי' ונגד משיחו (ש"א יב ג). ויאמר אליו דוד דמיך על ראשך כי פיך עָנָה בך לאמר אנכי מתתי את משיח יי' (ש"ב א יו). הכרת פניהם עָנְתָה בם (ישע' ג ט). למה תקראנה לי נעמי ויי' עָנָה בי ושדי הרע לי (רות א כא). — ובסהמ"א: אחנן ויקשה לאהב וישנא ואען אמת בו ושוא יענה בו (רמב"ע, בשם הנגיד, מחאצרה 129). — ג) במשמ' שב אל דבר, מוסב, מכֻוָּן אל דבר1, sich beziehen, entsprechen; s'adresser à, se rapporter, s'accorder; to refer, apply, correspond: ומאי וטהר טהר היום כלומר פנה היום והוא יציאת הכוכבים ועונה וטהר ליום וכו' ומאי וטהר טהר נברא ועונה וטהר לגברא ועדיין לא פנה היום (הערוך ערך אר). ושכח לפרש מה הוא ופניו מפני צפונה וכו' אך2 ופניו עונה לכירים (ר"י קמחי, ספר הגלוי 126). עוד יש מזה החלק דברי הנהגת אנושיות שינהג בהם האדם עם בני ביתו ועם שאר אנשים ומצאו על זה פסוקים צחים כעונים ומסכימים על אלה הדברים וכו' (ר' הלל מוירונא, תגמ' הנפש, כה:). והושיבו פסוקים עליהם כאלו יענו על כך ואעפ"י שאינם עונים על כך ואינם מכוונים לכך (שם כו.). ותנאי המחאה עונה על הערעור ותנאי הכפייה הוא תנאי שני בלתי עונה על הערעור (ריב"ש, שו"ת רנ). מה שכתוב בשער השכירות וקנינו משמעון על כל הכתוב לעיל אינו עונה על פרעון דמי השכירות (שם שיג). מכלל שמלת מחרת עונה תמיד על זמן היות השמש על הארץ (ר"א הקראי, ספ' ג"ע, חג השבועות ד, נה:). ואם כן נראה שזה המאמר אינו עונה לעשות הסכה (שם, חג הסכות א, סה:). שמלת העצה אינו עונה סוף חוליות השדרה וכו' ואיך אפשר להיות עונה למה שהוא נטוי (שם, ענין שחיטה כב, צז:). והנה הראשון עונה לתשיעי ולשמיני מהקצרים והב' עונה לעשירי וכו' (ר"י אברבנאל, פי' התורה, בשלח, ד"ה ואחרי שידענו). ובסדר המשקל הזה שמו מגמתם אל ערכי הנגון כי יש נגון ערוך שיענה הראשון עם הג' ויענה הב' עם הד' שוים בארך משיכת הניגון או בקצורו וכו' והנה מיסדי אלה השירים שמו מגמתם כל א' מהם לשקל האותות העונות כאחת בערך הניגון שלהם (צפנת פענח, עי' שיריי). — ובמשמ' כלומר, רצה לומר3: כי אין על השחיטה מג' הפנים האלה אחד בהם יענה כי לא בא צווי לא על דבר חדש וכו' (מנחם גיצני הגולה, לקו"ק, נספח' 59).
— נִפע', נַעֲנֵיתִי, נַעֲנֶה, אֵעָנֶה, יֵעָנֶה, — א) שעָנו אותו על קריאתו, על צעקתו: אטם אזנו מזעקת דל גם הוא יקרא ולא יֵעָנֶה (משלי כא יג). הן אצעק חמס ולא אֵעָנֶה אשוע ואין משפט (איוב יט ז). — וְנַעֲנָה הדבר: הרב4 דברים לא יֵעָנֶה ואם איש שפתים יצדק (שם יא ב) . — ובתו"מ, נַעֲנָה על תפלה: עברו אלו ולא נענו בית דין גוזרין שלש תעניות אחרות על הצבור (תענ' א ו). גדולה תפלה יותר ממעשים טובים שאין לך גדול במעשים טובים יותר ממשה רבינו אעפ"כ לא נענה אלא בתפלה (ר' אלעזר, ברכ' לב:). זה התפלל ונענה וזה התפלל ולא נענה מפני מה זה נענה וזה לא נענה זה התפלל תפלה שלימה נענה וזה לא התפלל תפלה שלימה לא נענה (ר' מאיר, ר"ה יח.). כיון שאמר (דוד) ה' אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך מיד נענה (מו"ק ט.). ואם לחש ולא נענה מאי תקנתיה ילך אצל חסיד שבדור וירבה עליו בתפלה (ר' אמי, תענ' ח.). ג' הם שנענו במענה פיהם אליעזר עבדו של אברהם ומשה ושלמה (רשב"י, מד"ר בראש' ס). — ובסהמ"א: ואנכרו קולי הענותו ממרום ואלאמהׄ̇ דאימא תדעי משמי מרום תענינו5 (רסט"ג, ספ' הגלוי בהגוף הערבי קטז). — התפלה הנענית: כי התפלה הנענית אינה כי אם לקהל או בקהל (ר"י א"ת, הכוזרי ג יז). ומתנאי התפלה הנענית שתהיה במה שיועיל העולם ולא יזיקהו בשום פנים (שם יט). — ב) כמו קל: אני יי' נעניתי6 לו בה ברב גלוליו (יחזק' יד ד). כי איש איש מבית ישראל וכו' ובא אל הנביא לדרש לו בי אני יי' נַעֲנֶה לו בי (שם ז). — ורגיל בתו"מ : נענה אותו תינוק ואמ' וכו' (תוספת' הור' ב ו). נענה פנחס באותה שעה ואמר אין אדם כאן שיהרג ויהרג (ספרי במד' קלא). וכבר היה ר"א חולה וכו' נענה ר' טרפון ואמר רבי חביב אתה לישראל יותר מגלגל חמה (שם דבר' לב). וכבר היה ר' טרפון ור' יוסי הגלילי ור' עקיבא מסובים בבית ערוד נשאלו מי גדול תלמוד גדול או מעשה נענו כולם ואמרו תלמוד גדול (שם מא). נענה ר' אלעזר ואמר ומה מילה וכו' (יומא' פה:). נענה מלאך מן האש ואמר הן הן מעשה המרכבה (חגי' יד:). נענה ר' טרפון ואמר וכו' נענה ר' יהושע ואמר וכו' נענה ר"א בן עזריה ואמר וכו' (סנה' קא.).
— הִפע', הֶעֱנָה, רק בינ' מַעֲנֶה, — כמו קל: כי האלהים מַעֲנֶה7 בשמחת לבו (קהל' ה יט). — ומקו' °לְהַעַן, ואמר הפיטן: אשאלה בעדם מען גבורות טל להען טל אב הבטח לשען יתן להמתיק לען (ר"א הקליר, אלים כהשעין, תפל' טל).
1 [עי' אוצ' הגא' כ"א ח"ב, לוין 2, הערה ו.]
2 [בדפו': אף.]
3 [מן הערב'.]
4 [התרגומים מנקדים: הֲרֵב, כלומ' המרבה דברים.]
5 [ובעבר': וגנו את מאמרי הענותו ממרום והאֻמה תתפלל תמיד משמי מרום תענינו.]
6 [כך פרש ריב"ג (בשרשיו) שהוא פ"י כמו קל, וז"ל: מתעברים כי ענין נעניתי לו הוא עניתיהו וענין נענה לו עונהו, ע"כ. ות"י מפרש כמו נפע': אשתאיל, וכן רש"י: אדָרש. וכן רד"ק (בשרשיו) מפרש כמו נעתרתי; ועי"ש גם בשרש עתר ובפרושו.]
7 [אמר ראב"ע בפרושו, וז"ל: מן הבנין הכבד הנוסף על משקל מעלה נשיאים, ע"כ. ורש"י מפרש שהוא שם דבר. ומהחדשים מחברים אותו עם ג. ענה, או מגיהים: עֹנֶה.]