ש"ז, סמ' עֲנַן, כנ' עֲנָנְךָ, עֲנָנוֹ, מ"ר עֲנָנִים, — א) הצטמצמות בחלל האויר של האדים המתנשאים מהארץ ומתהוים כעין עָשָן ומרחפים באויר ומכסים פני הרקיע ומתהפכים למים ונהיים למטר ונתכים ארצה או נקפאים והיו לשלג או כפור ויפלו ארצה, Wolke; nuage; cloud: את קשתי נתתי בֶּעָנָן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ והיה בענני עָנָן על הארץ ונראתה הקשת בֶּעָנָן וזכרתי את בריתי אשר ביני וביניכם (בראש' ט יג-יה). ויעל משה אל ההר ויכס הֶעָנָן את את ההר וכו' ויבא משה בתוך הֶעָנָן ויעל אל ההר (שמות כד יה-יח). ויכס הֶעָנָן את אהל מועד וכו' ובהעלות הֶעָנָן מעל המשכן יסעו בני ישראל (שם מ לד-לו). ויש אשר יהיה הֶעָנָן מערב עד בקר ונעלה הֶעָנָן בבקר ונסעו (במד' ט כא). שמעו כי אתה יי' בקרב העם הזה אשר עין בעין נראה אתה יי' וַעֲנָנְךָ עמד עלהם (שם יד יד). וההר בער באש עד לב השמים חשך עָנָן וערפל (דבר' ד יא). ויהי בצאת הכהנים מן הקדש וְהֶעָנָן מלא את בית יי' (מ"א ח י). וברא יי' על כל מכון הר ציון ועל מקראה עָנָן יומם ועשן ונגה אש להבה לילה (ישע' ד ה). הנה בַּעֲנָנִים יעלה וכסופה מרכבותיו (ירמ' ד יג). והנה רוח סערה באה מן הצפון עָנָן גדול ואש מתלקחת (יחזק' א ד). כמראה הקשת אשר יהיה בֶעָנָן ביום הגשם (שם כח). שמש בֶּעָנָן אכסנו וירח לא יאיר אורו (שם לב ז). ועלית כשואה תבוא בֶּעָנָן לכסות הארץ תהיה (שם לח ט). בסופה ובשערה דרכו וְעָנָן אבק רגליו (נחו' א ג). פרש עָנָן למסך ואש להאיר לילה (תהל' קה לט). צרר מים בעביו ולא נבקע עָנָן  תחתם (איוב כו ח). התדע בשום אלוה עליהם והופיע אור עֲנָנוֹ (שם לז יה). בשומו עָנָן לבושו וערפל חתולתו (שם לח ט). סכתה בֶעָנָן לך מעבור תפלה (איכ' ג מד). — עֲנַן בקר: מה אעשה לך אפרים מה אעשה לך יהודה וחסדכם כַּעֲנַן בקר וכטל משכים הלך (הוש' י ד). — עֲנַן אור: אף ברי יטריח עב יפיץ עֲנַן אורו (איוב לז יא). עֲנַן הקטרת: ונתן את הקטרת על האש לפני יי' וכסה עֲנַן הקטרת את הכפרת (ויקר' יו יג). ואיש מקטרתו בידו ועתר עֲנַן הקטרת עלה (יחזק' ח יא). — ובהשאלה, יום עָנָן, יום צרה: כי קרוב יום וקרוב יום ליי' יום עָנָן עת גוים יהיה (שם ל ג). והצלתי אתהם (את הצאן) מכל המקומת אשר נפצו שם ביום עָנָן וערפל (שם לד יב). יום שאה ומשואה יום חשך ואפלה יום עָנָן וערפל (צפנ' א יה). — עב הֶעָנָן, עַמּוּד הֶעָנָן, עי' עָב, עַמּוּד. — ואמר בן סירא: תמרורי רצון הנחה וצעקה ענן חשתה (ב"ס גני' לב כ). — ובתו"מ: מעשה שנפלה דליקה בחצירו של יוסי בן סמאי בשחין וכו' מיד קשר עליו הענן וכיבהו (ירוש' יומא ח ה). ראו אותו (את הירח) יוצא מענן זה ונכנס לתוך ענן אחר מעידין עליו (ר' חייא בר בא, שם ר"ה ב ה). וירא את המקום מרחוק מה ראה ראה ענן קשור בהר (מד"ר בראש' נו). כל ימים שהיתה שרה קיימת היה ענן קשור על פתח אהלה וכיון שמתה פסק אותו ענן וכיון שבאת רבקה חזר אותו ענן (שם ס). בגדיהם שהיו מעשה שמים היה הענן שף בהן ואינו מזיקן (ר"ש בן יוסי, שם דבר' ז). כל מי שטעה הענן נקלף מעליו והשמש זורחת עליו בתוך הקהל (תנחו' בלק יט). כל מי שהיה צריך טבילה היה הענן מפליטו חוץ ממחנה ישראל (פדר"א מד). —  ובהשאלה עָנָן של צפרים: ענן של ציפורי' שכן עליהם וניקרו (ר' יוסי, ירוש' מעש' א ב). — ומ"ר: מלמד שהעננים מתגברים ועולים לרקיע ופותחין פיהן כנוד ומקבלין מי מטר (ר' יהושע, תענ' ט:). הקב"ה וכו' משיב רוחות ומעלה עננים ומוריד גשמים וכו' (תנחו' ראה טז). — ועַנְנֵי כבוד: שמע (הכנעני) שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד וכסבור ניתנה רשות להלחם בישראל (ר"ה ג.). צדק ומשפט מכון כסאו ושבעה ענני כבוד סובבים אותו (פדר"א ד). — ובסהמ"א: השמש מודיע את החוטאים הענן נקפל והחמה זורחת עליו (רש"י, במד' כה ד). ויבט אל הענן אשר על פניהם (רש"ט פלקירא, המבקש לא). השתברות הענן (וואלקענברוך) מתהוה אם הענן הקרוב אל היבשה נלחץ ונדחק למקום אחד מרוח סועה וסער (יאוועל, למודי הטבע ב ב). — ואמר הפיטן: חושב פרוכת וכפורת כבודך בין שני כרוביה להענן כמראה הקשת אשר יהיה בענן (רסע"ג, אנכי אש, אזהר', קבץ מעש' ידי גאונ' קדמונ' ב, 39). תבור וכרמל כהרי גלבוע בלי טלך ומטרך ולא אור בענניך (ר' יוסף ציון במשפט, קינ'). — ואמר המשורר: והוא לאביונים כמו אב לבנים ובפיו כעננים לעורכי השירים (דונש, דעה לבי חכמה). ועפעפי יזלו מים ובבותי לילה ויומם לא תפוגינה עד אשר ענני שחק לא השיגוני בנטפיהם ולא נצחוני ברעף רביביהם (מנחם בן סרוק, אגרת אל חסדאי, שטרן XXVII). וגוי יהלך על אדמה ונפשי תהלך על העננים (רשב"ג, עטה הוד). ראה אתה אחי מוסר ובינה והבט יום כלותם כעננים (שם). השר אשר לולי שטפך בענן ריו(?) שרפנוך באש קצפנו (רמב"ע, אלמאצרה, 125, בשם אבן גבריאל, כ"י ילין). צאי בת אמוני מאפל ענני כי כבוד אדני עליך זרח (ר"י הלוי, יעץ ומקים). אשר בחנו יסובבהו בעננו ואשר צרפו יסככהו בכנפו (הוא, מי זה אשר יפרח). העם קראתו בנים להסתירו ממונים סכתה בענן הבאתו לתוך גן עדנים תחת שבעה עננים בצל שדי יתלונן (הוא, יום נחית גאולים). שמה הברקים יופיעו והרעמים יריעו והעננים סוככים והגשמים נתכים (ראב"ע, חי בן מקיץ). לולי דמי לבי בתוכם יזלו לא אצרו בלתם עננים מים (שלמה אבן אל מועלים, עב תערף). אלי קצין נדיב הלב וכו' אשר עביו בדולחים יריקיון ומטרון זהב אופיר ענניו (ד"ה יהודי מצרים וא"י ב, מן 19). — ובסמ': בחר מהחלי מבחר שביסו ודי לך מענן בקר רסיסו (רשב"ג, בחר מהחלי). שומו עד בלי חקר כי תבל ענן בקר ועד ארגיעה לשון שקר (רמב"ע, התבוננו ונדעה). דחה תדחה משוגה ותחיה בשמי ערוגה ותתן לדמעה פוגה בהפיצך ענן דאגה (ר"י הלוי, ידע תדע). הפץ עברות אפך ואת ענני זעמך (הוא, נאלם שופך לבו). ויכס לחיי ענן שער כליל וחץ שיבה כברק יבקע את אפלתי (ר"י אבן גיאת, מבין עפאים). ודי מענני קיץ רסיסים ומן המהלל ראשי פרקים (טדרוס הלוי, קטע כ"י גני' 2). רוח אנחות נשבה בי עד התקדרו בענן בכי שמי (ר"י חריזי, תחכמונ' ט). — ב) °בחכמת הרפואה, עֲנַן השתן, אחד ממראות השתן: וראית את ענן השתן עומד בתווך דע כי החולי יצא בתאצאות השתן (אסף 133:). כל אדם אשר הוא קדוח והראך את מי רגליו וראיתה את הענן ברום השתן דע כי יאריכו ימי חוליו וכל שתן אשר תראה את עננו מכורכס ברום השתן והענן דק ורקיק זאת אות חדות החולי וחוזק מכאוב (שם 138:). כל שתן ישוב אל השחרות הוא רע בתכלית הרוע וכ' וכשיהיה הענן שחור באמצע השתן הוא פחות נראה על האבדון (פרקי משה לרמב"ם, ה). השתן הלבן הרקיק במים כשיהיה בעליוניו ענן נח או שמרים שחורים וכו' הנה זה כלו ממית (שם). שתן אשה הרה בחדש הראשון או השני או השלישי יראה ענן באמצעיתו ואותו הענן הוא אדום מעט (ר"י זבארה, שעשוע', מראות השתן, דודסון 173). אותם שעתיד לבוא להם קץ החלי בשביעי ענן שתנם ביום הרביעי אדום (אבוקרט ד, כ"י ברלין). — ומחלה בעין: דע כי הלובן בעין יש ממנו רקיק מתחדש בשטח החיצון ויקרא הענן (קאנון ג ג ב ט).