1, ש"ז, מ"ר מְעוֹנְנִים, מְעֹנְ-, — מין ממיני המנחשים והקוסמים, כמו עוֹנֵן: לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קסם קסמים מְעוֹנֵן ומנחש ומכשף (דבר' יח י). כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מְעֹנְנִים ואל קסמים ישמעו (שם יד). והכרתי כשפים מידך וּמְעוֹנְנִים לא יהיו לך (מיכ' ה יא). — ובתו"מ: איזהו מעונן ר' ישמעאל אומר זה מעביר על העין ר"ע אומר אלו נותנין עתים כגון אלו אומרין היום יפה לצאת מחר יפה ליקח היום חמה נחפת מחר גשמים יורדין (תוספת' שבת ז יד). — ואמר הפיטן: לבלתי לנחש לשוב למלונים, כי חקות העמים מנחשים ומעוננים, ואיש ישראל על שפת ים חונים (אמץ גבורותיך, יוצר אחרון פסח). ציון במשפט לכי לך עם מעונניך, התעוך בכזב ולא גלו עוניך (ר' יוסף הכהן, קינה, ציון במשפט). ועי' מְכַשֵּׁף.