ש"ז, מ"ר עְפֹלִים, עְפֹלֵי, עְפֹלֵיכֶם1, — כעין צמח יוצא בתוך פי הטבעת או הרחם: יככה יי' בשחין מצרים וּבַעְפֹּלִים ובגרב ובחרס (דבר' כח כז). ויך את אנשי העיר מקטן ועד גדול וישתרו להם עְפֹלִים (ש"א ה ט). — עְפֹלֵי זהב, דבר עשוי בזהב בצורת עָפֹל: חמשה עְפֹלֵי זהב וכו' ועשיתם צלמי עְפֹלֵיכֶם וצלמי עכבריכם (שם ו ד-ה). — ובסהמ"א: עפולים משמע נקבים (ערוך ערך דביון).  ואמרו שכמו שהיה עפל זהב בעד כל אחד מהסרנים כך ישלחו עכבר זהב בעד כל עיר (ר"י אברבנאל, פי' ש"א ו, ד"ה ויעשו האנשים כן).