עֹפֶל

ש"ז, —  גבעה, בפרט גבעה בצורה: ויבא אל הָעֹפֶל ויקח מידם ויפקד בבית (מ"ב ה כד). כי ארמון נטש המון עיר עזב עֹפֶל ובחן היה בעד מערות עד עולם משוש פראים מרעה עדרים (ישע' לב יד). —  ושם למבצר של ירושלם: ואתה מגדל עדר עֹפֶל בת ציון עדיך תאתה (מיכ' ד ח). והנתינים היו יושבים בָּעֹפֶל עד נגד שער המים וכו' מנגד המגדל הגדול היוצא ועד חומת הָעֹפֶל (נחמ' ג כו–כז). ובחומת הָעֹפֶל בנה לרב (דהי"ב כז ג). ואחרי כן בנה חומה חיצונה לעיר דויד מערבה לגיחון בנחל ולבוא בשער הדגים וסבב לָעֹפֶל ויגביהה מאד (שם לג יד). —  ובתלמו': שאלו את ר"א מאימתי מתפללין על הגשמים שילכו להם אמר להן כדי שיהא אדם עומד בקרן העופל1 ומשקשק את רגליו בנחל קדרון (ירוש' תענ' ג יא). —  ובסהמ"א: מצודת ציון היא מקום חוזק ועופל ומבצר (רש"י, שה"ש ד ב). חכמות בנתה ביתה חצבה עמודיה במקום עפל (ר' זרחיה הלוי, ספ' המאור, פתיח'). והשוערים חשבו כי הם מחיל הקיסר ויפתחו להם השער והמיתו מיד את השוערים ונלחצו לבוא תוך העופל הנקרא הרדאשין וכו' (שארית ישראל כז). ויהי כל המקום אשר עברו לא נשגבה מהם קריה ולא נמלט כל עופל אשר לא לקחו והשלימו (תולדות אלכסנדר, קבץ על יד ב, 19). —  ואמר המשורר: מחזיק בבלתי טח תפל חושך סתרו לבוחן ועופל אמר לשכון בערפל (ראב"ע, אל באין). למי יי' אהלי שודד ושפל בחן ועופל ונגדע לארץ כפרץ נופל (הוא, למי יי). לולי שדי בצרך ועפלך כי אז גועת אבדת (רש"פ, ארבע כוסות, כוס ביד ה', ב).



1 [ב(בבלי שם כב:): בקרן אפל.]

חיפוש במילון: