ש"ז, מ"ר עֲצֵלִים, עֲצֵלוֹת, עצילות, סמ' עֲצֵלֵי, נק' °עֲצֵלָה, — מי שאין לו רצון לעבוד עבודה, לעשות מלאכתו וכדומ', אֹהב לשבת בטל, Faulenzer; paresseux; lazy: לך אל נמלה  עָצֵל ראה דרכיה וחכם (משלי ו ו). עד מתי עָצֵל תשכב מתי תקום משנתך (שם ט). כמחץ לשנים וכעשן לעינים כן הֶעָצֵל לשלחיו(שם י כו). מתאוה ואין נפשו עָצֵל ונפש חרצים תדשן (שם יג ד). דרך עָצֵל כמשוכת הדק (שם יה יט). טמן עָצֵל ידו בצלחת גם אל פיהו לא ישיבנה (שם יט כד). מחרף עָצֵל לא יחרש ישאל בקציר ואין (שם כ ד). תאות עָצֵל תמיתנו כי מאנו ידיו לעשות (שם כא כה). אמר עָצֵל ארי בחוץ בתוך רחבות ארצח (שם כב יג). על שדה איש עָצֵל עברתי ועל כרם חסר לב (שם כד ל). הדלת תסוב על צירה וְעָצֵל על משכבו (שם כו יד).— ובתו"מ: מה ראה שלמה ללמד לעצל מן הנמלה (מד"ר דבר' ה). היום קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים והשכר הרבה ובעל הבית דוחק (ר' טרפון, אבו' ב טו). נשים עצמן הן נאמנות מפני שהן עצילות והן בודקות כל שהוא (ר' ירמיה בשם ר' זעירה,  ירוש' פסח' א א). תמן הדבר מסור לכהנים והכהנים זריזין הן והכא הדבר מסור לנשים והנשים עצילות הן (ר' שמעון בן לקיש, שם ב ז). היא היתה נקראת בת עצלים (שם ה ז). הפיגול והנותר מטמאין את הידים רב הונא ורב חסדא חד אמר מפני חשדי כהונה וחד אמר מפני עצלי כהונה (פסח' פה.). — ובסהמ"א: וכבר היטיב שלמה במשלי מאמריו בתאר עניני העצלים ועצלותם (ר" ש א"ת, מו"נ א לד). ואם היא עצלה אוי לה ואוי לביתה (פלא יועץ, ריד). — ובהשאלה חֹסר פעולה זריזה מתוך מחלה: ובקדחת הזאת יש רוק מהפה הרבה אם ממום הבטן או הטחול ובתחילה הדפק עצל ואחר כך זריז  ומהיר (ר"י צהלון, אוצה"ח ב יא). אותות קדחת הזאת הן מזג של לחות לבן וכי' שינה עמוקה חושים עצלים (שם יד). — ואמר המשורר: להשכיל ולהורת עצלים בתורת ולזרוע אורת ולניר את נירם (ר"ש הנגיד, באשמרת ערב). בינה נדיבי משלי אל נא תהי בעצלים וצרוף לבבך ככסף נבחר והסר בדילים (ראב"ע, אחוד לבנים).