°, ש"ז, נק' עַצְרָנִית, מ"ר עַצְרָנִים, —  מי שעוצר ומונע מלהוציא את כספו, כילי, קמצן, Geizhals; avare; miser: כעכבר זה שגונז דינרים כל שמוצא בחורים ושוכב עליהן כך זה עצרן אינו נותן מכל נכסיו כלום לעניים (ערוך ערך עכבר).  פר"ח דהא דאמר שמואל שמין באב לא ליפות כח הבת ליתן לה יותר מעשור נכסים אם האב היה וותרן אלא לגרוע כוחה וליתן לה פחות מעשור נכסים אם אנו יודעין שהוא עצרן (תוספ' כתוב' נ:).  קימץ עצרן ביותר ולכך נתעשר והיה לו ממון לבדו שאין לאחיו חלק בו (רשב"ם, ב"ב נב:).  עצרן וקפדן עינו רעה בשלו ובשל אחרים (שם קמה:). כל אדם שהוא עצרן ומקפיד שלא ירויחו עליו ושלא לוותר כלום לחבירו משלו וכו' לא יצליחו כל אותם שבידם מאותו ממון וכו' אבל מי שהוא וותרן בממונו אצל אחרים שנהנים ממנו והוא שמח ומלוה למחצה ואינו עצרן אצל אחרים שנהנים ממנו וכו' (ספ' חסידים תתתלג).  אחד היה עשיר ובנו היה עשיר והאב עצרן במאכל ומשתה שלו אמר לו החכם לבן אע"פ שיש לאביך כיון שהוא עצרן תזכה בו ותאכילהו ותשקהו משלך ותכסהו (שם תתתתקכ).  בני באו וראו כמה קשים העצרנים וצרי העין שכל מי שעינו רעה הרי הוא כשופך דמים (ספ' מעלות המדות, מעלת הנדיבות, סו.).  ע"ד שאלתי זאת בדבר אשת פלוני הידועה לרום מכ"ת בשמה ובמעשיה דיה רגזנית קפדנית ועצרנית ולסיבה זו לא היה דעת אדם סובלתה (חות יאיר, שו"ת קג).