עֲצָרָה
1, ש"נ, ביאה למקום מהמקומות ועמידה שם כדי להועץ בדבר מהדברים וכדומ' Anwesenheit; pressence: ויאמר יהוא קדשו עֲצָרָה לבעל ויקראו וישלח יהוא בכל ישראל ויבאו כל עבדי הבעל (מ"ב י כ-כא). קדשו צום קראו עֲצָרָה אספו זקנים כל ישבי הארץ בית יי' אלהיכם וזעקו אל יי' (יוא' א יד). חדש ושבת קרא מקרא לא אוכל און וַעֲצָרָה2 חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי (ישע' א יג-יד).
1 לפי דעת חכמי הלשון מהשרש א. עצר, במשמ' עִכּוּב, עכבה, התעכבות במקום, ומזה אספה. ואפשר שהוא משרש חצ'ר حضر בערב' שהכונה בו היה במקום.
2 המליצה קצת קשה.