1 עי' הערה לקמן.

2 כך הנוסחה המסורה וכך תרגמו השבע': ἒϱως, ר"ל: תאוה, ואין להכריע אם זו תרגום המלה עצר או היתה בנוסחתו מלה אחרת, אך בנוסחת עקילס בודאי כבר היתה מלה זו, כי הוא תרגם: ἐποχή, במשמ' עצירה, וכך ת"י: אחדת, וכעין זה גם רסע"ג: ותכס אל רחם, במשמ' רחם שאינו יולד, כמו עצר בעד רחמה. וכך ריב"ג, וראב"ע ורד"ק. רש"י: תשמיש. ורוב החדשים פרשו כמו רסע"ג, במשמ' עצירת הרחם מללדת, אעפ"י שכלם הרגישו הדחק שבמליצה זו, כי אין שום טעם להזכיר כאן דוקא רחם של עקרה. יותר לפי פשוטו של המשל הוא פרוש רש"י במשמ' תשמיש המטה, אך לא באר מהו ענין עצר רחם לתשמיש המטה. ומלבד זה שלשה האחרים שאינם שבֵעים שבמשל זה ששלשתם הם עֲצָמִים: שאול, ארץ, אש, מעידים על הרביעי שגם הוא שם עצם ולא שם פעולה, ולפי הרוח הכללי של אלה נראה כי הכונה בהמילים עצר רחם הוא להרחם סתם שאינו שבע תשמיש, ואם אין ראיה לדבר זכר לדבר יש בהמשל הערבי: ת'לאתה לא ישׁבעונ מנ ת'לאת'ה פרג' מנ דבר וחטב מנ נאר (פריתג, משלי ערב, ה"ג, משל שמז), ובעבר' שלשה לא ישבעו משלשה רחם מזכרות ועץ מאש. — וכבר רצה אחד החדשים למחוק המלה עצר, אפס זה יקלקל משקל הכתוב. ולכן יש לשער כי הכונה בהמלה עצר היא חלק מהרחם בעצמו, והיותר נאה לפי הענין הוא פי הרחם, ומקור השם עצר במשמ' זו אינו משרש א. עצר, אלא משרש אחר, או השרש עֻד'ר عذر בערב', והשם עֻדְ'רַה عذرة שמשמש במשמע' בתולים ועדר' במשמעות בתולה, אמר אלג'והרי: ואלעד'רה אלבכארה ואלעד'רא אלבכר, ע"כ. ובעברית: ועד'רה היא הבתולה, ועד'ר הבתולים. ואמר אבן אלאת'יר: אלעד'רה מא ללבכר מנ אלאלתחאם קבל אלאקתצ'אצ', ע"כ, ובעברית: עד'רה היא מה שיש לבתולה כעין ארוגה קודם שיקָרע. ואולי הוא משרש כט'ר حظر בערב', והשם כט'ר, המשמש במשמ' שפת הרחם, וגם במשמעות עצם הרחם. על כל פנים אנו רואים, כי שני הצרופים, ע,ד',ר,- כ,ט',ר, ששניהן קרובות להצרוף עצר, משמשות בערב' במשמ' שֵם לחלק מבית הרחם, ואפשר שבלשון בני קדם שמש הצרוף דומה להן, עצר, במשמ' דומה לזו.