ב. עָקֵב

ש"ז, מ"ר כנ' עֲקֵבַי,— א) מי שעֹקב את חברו וחומס אותו - Nachsteller, Betruger; trompeur, sup-plantateur; deceiver, supplanter:  למה אירא בימי רע עון עֲקֵבַי1 יסובני (תהל' מט ו). —  ב) ובסהמ"א במשמ' חטא וערמה, כמו עָקְבָה:  אבל הרשע בא עליו (על הצדיק) בעקיביו (ר"י בן נחמיאש, פי' משלי יב ה).  בעקבות משיח' חוצפ' יסג' כשיושלמו העקבים של א"ה (ר"נ בר"י אלחנן, עה"מ, עולם התהו מג)



1 רש"י, ראב"ע ואחרים פרשו כמו א. עָקֵב, אבל אין זה נמשך היטב לפסוק הבא.

חיפוש במילון: