* 1 , ת"ז, מ"ר עֲקוּשִׁים, נק' עֲקוּשׁוֹת,— עָקוּם ומעֻוָת,— ידיים עֲקוּשוֹת, ידים שהן כפופות לצדדים2: ידיו וכו' עקושות לא ישא את כפיו (מגי' כד:).— ובסהמ"א: אלו הן שפסולין לישא כפים מי שיש לו מקום בפניו או בידו וכו' או שהם כפופים או עקושות והוא שאינו יכול לחלק אצבעותיו לא ישא את כפיו (הלבוש או"ח קכח ל). —  ושנים עקושות: ובלשון משנה חולדה ששיניה עקומות ועקושות3 (רש"י, דבר' לב ה). כלומר הקשה עונשי כנשיכת שועל ששיניו דקות ועקושות ועקיצת עקרב שדרכו לעקוץ מן הזנב (מחז' ויטרי 501). — ואותיות עֲקוּשׁוֹת: נסתפקתי עוד בענין התגין המופלגין בספרי התורות משונים חדשים גם ישנים ובאותיות עקומות ועקושות ושאר צורות בשינוי האותיות נדרשות (ר' שם טוב, בדי ארון, ספ' תגין, 30). ומצאתי בהם מרגליות טמונות אשר אין להם סוף בתגין המנויין ובדקין ןלא בדקין ובעקושות ועקומות ומלופפות (שם 32). —  פֵרות עֲקוּשִׁים: והבישול הוא לחלוח דבר מקושר ויבש כמו פירות עקושין ומקושרין שמתבשלין באש ומתפתחין ורכין (תשו' גאונ' הרכבי סב).