*, ת"ז, נק' עֲקוּרָה, מ"ר עֲקוּרִים, — כמו עָקָר, עֲקָרָה: יצחק אבינו עקור היה וכו' מלמד ששניהם עקורים היו וכו' מפני מה היו אבותינו עקורים וכו' (ר' יצחק, יבמ' סד.). — ובסהמ"א: דעכו"ם חס על בהמתו מלרובעה מאחר שקנאה כדי שלא תיעקר שנעשית עקורה ברביעה (רש"י, ע"ז טו.). — *ובהשאלה, מה שאין לו תולדות, שאינו עושה פֵרות, שאינו מביא תועלת, הלכה עֲקוּרָה: א"ר חמא בר גוריא אמר רב הלכות מועד כהלכות כותים למאי הילכתא אמר רב דניאל בר קטינא לומר שהן עקורות ואין למידות זו מזו (מו"ק יב.). — תפלה עֲקוּרָה: לא יהיה בך עקר מן התלמידים ועקרה שלא תהא תפלתה עקורה לפני המקום (ר' יהושע בן לוי, בכור' מד:).