*, ת"ז, נק' עֲקוּרָה, תלוש, שאינו מחֻבר לקרקע, שאינו קבוע ומחֻבר למקומו: סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה וכן באילן והשום והבצלים אינן מצטרפים לסאתים אלא של עניים הם (פאה ו ט). אין נותנין אונין של פשתן בתוך התנור וכו' והוא שתהא היורה עקורה (רב יהודה בשם שמואל, ירוש' שבת א א).