*, פ"י, — דקר, נשך, steehen, beissen; percer, mordre; to sting, prick: מימיו לא יאמר לך אדם שעקצו חברבר וחיה נשכו כלב שוטה וחיה (ירוש' ברכ' ח ו). מה שושנה זו כשהיא נתונה בין החוחים רוח צפונית יוצאה ומטה אותה כלפי דרום והחוח עוקצה רוח דרומית יוצאה ומטה אותה כלפי צפון והחוח עוקצה ואף על פי כן לבה מכוון כלפי מעלה כך הן ישראל (רבי חנינא בריה דרבי אבא, מד"ר ויקר' כג). אף פורטענה לא עקצה בהם (שם שה"ש, פשטתי את כתנתי). בנוהג שבעולם אדם נושא אשה בן ל' שנה בן מ' שנה משמוציא יציאותיו הוא בא לזקק לה והיא אומרת לו כשושנה אדומה ראיתי ופורש ממנה מיד וכו' איזה נחש נשכו איזה עקרב עקצו שלא יקרב לה (ר' לוי, שם , שררך). והלך אותו עקרב ועקץ אדם ומת (תנחומ' חקת א). והיו המצריים הרשעים מביאין קטנים ומכניסין אותן בבתיהם של ישראל ועוקצים אותם ובוכים (ר' יוחנן דציפורי, שם בראש' כב). אמרו לה שכנותיה בעליך אינו כאן למי את מתקשטת ומיתקנת אמרה להן בעלי בולדסוס מעט הוא עוקץ את סוסו ונמצא עומד על ראשי (מדה"ג שכטר, בראש' מא יד). — ובסהמ"א: מאן עקץ שעקצני שלא רצה לומר הלכה בשמי (רגמ"ה, בכור' לא:). מי הוא שעקצני ונשכני שלא אמרה משמי (רש"י, שם). כאב עוקץ בצדו (כל מלאכת ההגיון, טז:). — ואמר הפיטן: וראם דמה והכריע עוקצי להלאותם הביר קשת צר והרבץ גדיי במרעיתם (גנזי שכטר ג, דודסון 91). — ובינ' פָעו', עֲקוּצָה, , שיש לה עֹקץ, חדה: וגופן האל"ף מעט עקוצה לצד אחד (ספ' יראים יו, ד:). — עצה עֲקוּצָה: מזה הפסוק התירו לאח אחותו הפרו תורתו והחליפו מצותו גם זאת עצה עקוצה (ר' יפת הלוי, לקו"ק, נספח' 23). 

— נִפע', *נֶעֱקַץ, —  שעקצו ודקרו אותו: ותמאן המלכה ושתי וכו' רמזתו ולא נרמז עקצתו ולא נעקץ (מד"ר אסת', ותמאן המלכה). —  ובסהמ"א: חמור רועה באחד ההרים והנה סביביו עדת דבורים והצרעה מרחפת לפניו אשר נחבאת באחת מאזניו וירעם ויגעש ובקולו נוער ואנה ואנה הולך וסוער וימאס בחייו ויקץ כי היה נשוך ונעקץ (משלי שועלים כו). 

— פִע', *עִקֵּץ, — כמו קל: כביכול היו מעקצין את הארון בערלותם וכו' והיה (האזור ) מעקץ לירמיהו אמר לפניו קוצים יש בו והן מעקצין אותי ואני מצטער אמר לו הקב"ה ולא כך עשו בני בירדן כשהכנסתי אותם בין שני בדי ארון והיו מעקצין את הארון בערלתם כקוצים (אגדת בראש' יז). — ואמר הפיטן: שדדנו מדור לדור ומקץ לקץ שרש צפע אותנו עקץ תקיף משפטך העירה והקץ (אבלה, שחר' לצו"ג). 

— הִפע', °הֶעֱקִיץ, — כמו קל: ובעל המין הזה יאכל אכילה גדולה ויפליג בתאות המאכל ואם לא יאכל יעקיצו אותו וימצא משברים (ר"מ אלדבי, ש"א ד, נח::).