ב. עָקַץ
*, פ"י, — כרת את הפרי מן העץ: היה בוצר עקץ את האשכול הוסבך בעלים נפל [מידו] לארץ ונפרט הרי הוא של בעל הבית (פאה ז ג). ופרט כרמך אין פרט אלא מחמת הבציר מיכן אמרו היה בוצר עקץ את האשכולות (ספרא קדוש' פרק ג). כי תניא ההוא דפטור באומר עקוץ (לך) תאנה מתאינתו וכו' (רמי בר סמי, ב"ק ע:). כגון שעקץ תאנה בשבת דעלה קא מיקטיל (הוא, סנה' מא.).