ש"נ, — כמו עֲקָרָה: מושיבי עֲקֶרֶת הבית אם הבנים שמחה (תהל' קיג ט). — ואמר המשורר: העליתי למחלתך ארוכה רנני זמרי עקרת והודי (ראב"ע, אב המון). — *וכמו עִקָּר, עֲקֶרֶת הבית1, האשה שהיא העקר והמנהלת של הבית, אשת חיל: קרבנו קערת כסף אחת אל תקרי קערת אלא עקרת כנגד רחל שהיתה עקרת הבית (מד"ר במד' יד). — ובסהמ"א: ויקרא לרחל וללאה לרחל תחלה ואחר כך ללאה שהיא היתה עקרת [עיקר] הבית שבשבילה נזדווג יעקב עם לבן (רש"י, בראש' לא ד). האשה תהיה עקרת הבית ותעיין תמיד בכל אשר להם ובמטלטלים להיותם שלמים ונקיים ומסודרים ומשומרים (ר"ר בר' אברהם, דרך ישרה, דרך ארץ, קכו:). — ואמר המשורר: ובתו היחידה בביתו העקרת כי אמה מתה עליה בנעוריה (יל"ג, קוצו של יוד ב). למה בניך האהובים אם טובה עזבת עקרת הבית למה ביתך החרבת (הוא, ספ' ה, 163).