*, עִקְשָׁן, ש"ז, — א) אדם שרגליו עקושות ועקומות, כמו עִקֵּל: הזיויר והליפיז וכו' ועקלן ועקשן1 וקלבן והקישן פסולין באדם וכשרין בבהמה תוספת' בכור' ה ב. — ב) °קשה עֹרף, אדם שעומד על דעתו, עי' עִקֵּש, Eigensinning; opiniâtre; obstinate וכל אדם יוכל לזכו' אם ירצה למעלה מופלגת מאד אע"פ שנדמ' לו שקשה וכבד עליו העבודה מאד וכו' אעפ"כ צריך שיהיה עקשן בעבודתו ולבלי להסתכל על כל זה מגיד שיחות להר"נ מברצלב יג. וכמו שמצינו שיש עקשן כגון תינוק וכו' שם עא. סענדעריל לא היה עקשן בטבעו זה אומר כך יהא כך ואינו מקפיד ממו"ס, מסעות בנימין השלישי ד.