ב. עֵר
ש"ז, — עֵר וְעֹנֶה1: בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל ובירושלם כי חלל יהודה קדש יי' אשר אהב ובעל בת אל נכר יכרת יי' לאיש אשר יעשנה עֵר וענה מאהלי יעקב ומגיש מנחה ליי' צבאות (מלאכ' ב יא-יב). — ואמר המשורר: לזרים נמכרנו יחד ער וענה לעבדים ולשפחות ואין קנה (רשב"ג שביה בת ציון).
1 דבור נהוג אצל השומרונים לפנים (Duhm, ZAW. XXXI, 181). [ועי' בפרושו של מרגלית למלאכי (הוצ' כהנא).]