ת"ז, נק' *עֵרָה, מ"ר עֵרִים, עֵרוֹת, — שאינו ישן, wach; éveillé; awake, לבו עֵר וכדו': אני ישנה ולבי עֵר קול דודי דופק (שה"ש ה ב). — ובתו"מ: אדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד בין ער בין ישן (ב"ק ב ה). ראוה שנתייחדה עמו באפילה או שישנה במרגלות המיטה אפילו הוא ער והיא ישינה הוא ישן והיא עירה אינן חוששין שמא נתעסקו בדבר אחר (תוספת' גיט' ז ד). אחר שאילו היה ער קונה לו שביתה היה ער ולא קנה לו שביתה אין לו אלא אלפים אמה לכל רוח (ר"י בן נורי, ירוש' עירוב' ד א). אין לה וסת בין ערה בין ישנה בעיא בדיקה (ר' אבא בר ירמיה, נדה יב.). חמרין ופועלין והבאין מבית האבל ומבית המשתה נשיהם להם בחזקת טהרה ובאין ושוהין עמהם בין ישנות בין ערות (שם). אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע אני ישנה מן המצות ולבי ער לגמילות חסדים וכו' אני ישנה מן הגאולה ולבו של הקב"ה ער לגאלני (מד"ר שה"ש, אני ישנה). לא יהא אדם ער בין הישנים ולא ישן בין העירים (דא"ז ה). — ובסהמ"א: כי השונא הגדול שיש לך בעולם הוא יצרך וכו' האורב לפתות פסיעותיך ואתה ישן לו והוא ער לך (ר"י א"ת, חו"ה, יחוד המעשה ה). — *ובמשמ' מלא תנועה וחיים, שקד, כמו עֵרָן: אם ישראל הוא לא יהיה לו ער בחכמים ולא עונה בתלמידים (שבת נה:). — ובסהמ"א: ויקרא את שמו ער שיהודה קראו והיתה כוונתו שיה' ער ומהיר ומשתדל במעשיו לא כבד ונרדם (ר"י אברבנאל, בראש' לח, ד"ה ויהי בעת ההיא). — ואמר המשורר: היה חי תמיד ער והתאות גער ביען את שער לרוחות ובשרים (דונש, דעה לבי חכמה).