עֶרֶב, שזו"נ, מ"ז עַרְבַּיִם, עַרְבָּיִם1, מ"ר *עֲרָבִים, — השעות הראשונות של הלילה, תיכף לשקיעת החמה, Abend; soir; evening: בנגוד לבֹקר: ויהי עֶרֶב ויהי בקר יום אחד (בראש' א ה). עֶרֶב וידעתם כי יי' הוציא אתכם מארץ מצרים ובקר וראיתם את כבוד יי' (שמות יו ו-ז). ויעמד העם על משה מן הבקר עד הָעָרֶב (שם יח יג). בבקר תאמר מי יתן עֶרֶב וּבָעֶרֶב תאמר מי יתן בקר (דבר' כח סז). עֶרֶב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה (תהל' נה יח). וייראו ישבי קצות מאותתיך מוצאי בקר וָעֶרֶב תרנין (שם סה ט). בָּעֶרֶב היא באה ובבקר היא שבה (אסת' ב יד). ומנת המלך מן רכושו לעלות לעלות הבקר וְהָעֶרֶב (דהי"ב לא ג). — ובנגוד לנשף: אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד עָרֶב2 ושבעתי נדדים עדי נשף (איוב ז ד). — בָּעֶרֶב: ויבאו שני המלאכים סדמה בָּעֶרֶב (בראש' יט א). בראשון בארבעה עשר יום לחדש בָּעֶרֶב תאכלו מצת עד יום האחד ועשרים לחדש בָּעֶרֶב (שמות יב יח). ואדבר אל העם בבקר ותמת אשתי בָּעֶרֶב ואעש בבקר כאשר צויתי (יחזק' כד יח). בָּעֶרֶב ילין בכי ולבקר רנה (תהל' ל ו). בָּעֶרֶב בָּעֶרֶב: ומקטרים ליי' עלות בבקר בבקר וּבָעֶרֶב בָּעֶרֶב וכו' ומנורת הזהב ונרתיה לבער בָּעֶרֶב בָּעֶרֶב (דהי"ב יג יא). — בְּעֶרֶב יום: בנשף בְּעֶרֶב יום באישון ואפלה (משלי ז ט). — לָעֶרֶב: בנימין זאב יטרף בבקר יאכל עד וְלָעֶרֶב יחלק שלל (בראש' מט כז). ישובו לָעֶרֶב יהמו ככלב ויסובבו עיר (תהל' נט ז). בבקר יציץ וחלף לָעֶרֶב ימולל ויבש (תהל' צ ו). מבקר לָעֶרֶב יכתו מבלי משים לנצח יאבדו (איוב ד כ). בבקר זרע את זרעך וְלָעֶרֶב אל תנח ידך (קהל' יא ו). ויעל עליו עלות ליי' עלות לבקר וְלָעֶרֶב (עזר' ג ג). להעלות עלות ליי' על מזבח העלה תמיד לבקר וְלָעֶרֶב (דהי"א יו מ). ועלות לבקר וְלָעֶרֶב לשבתות ולחדשים (דהי"ב ב ג). — עד הָעֶרֶב: כל הנגע בנבלתם יטמא עד הָעֶרֶב (ויקר' יא כד). ויפל (יהושע) על פניו ארצה לפני ארון יי' עד הָעֶרֶב (יהוש' ז ו). ויעלו בני ישראל ויבכו לפני יי' עד הָעֶרֶב (שפט' כ כג). ונסתרתי בשדה עד הָעֶרֶב השלישית (ש"א כ ה). ויכם דוד מהנשף ועד הָעֶרֶב למחרתם (שם ל יז). יצא אדם לפעלו ולעבדתו עדי עֶרֶב (תהל' קד כג). ויאמר אלי עד עֶרֶב בקר אלפים ושלש מאות ונצדק קדש (דני' ח יד). — מֵעֶרֶב עד עֶרֶב, עד בקר: מֵעֶרֶב עד עֶרֶב תשבתו שבתכם (ויקר' כג לב). באהל מועד מחוץ לפרכת אשר על העדת יערך אתו אהרן ובניו מֵעֶרֶב  עד בקר לפני יי' (שמות כז כא). ויש אשר יהיה הענן מֵעֶרֶב עד בקר (במד' ט כא). — לעת עֶרֶב: ותבא אליו היונה לעת עֶרֶב והנה עלה זית טרף בפיה (בראש' ח יא). לעת עֶרֶב והנה בלהה בטרם בקר איננו (ישע' יז יד). ויהי לעת הָעֶרֶב ויקם דוד מעל משכבו ויתהלך על גג בית המלך (ש"ב יא ב). והיה לעת עֶרֶב יהיה אור (זכר' יד ז). — לפנות עֶרֶב: והיה לפנות עֶרֶב ירחץ במים (דבר' כג יב). — מנחת הָעֶרֶב: על המזבח הגדול הקטר את עלת הבקר ואת מנחת הָעֶרֶב ואת עלת המלך ואת מנחתו (מ"ב יו יה). תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת עָרֶב (תהל' קמא ב). והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחלה מעף ביעף נגע אלי כעת מנחת עָרֶב (דני' ט כא). ואלי יאספו כל חרד בדברי אלהי ישראל על מעל הגולה ואני ישב משומם עד למנחת הָעָרֶב ובמנחת הָעֶרֶב קמתי מתעניתי (עזר' ט ד-ה). — צללי עֶרֶב: אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי עֶרֶב (ירמ' ו ד). — זאבי עֶרֶב: וקלו מנמרים סוסיו וחדו מזאבי עֶרֶב3 (חבק' א ח). שריה בקרבה אריות שאגים שפטיה זאבי עֶרֶב לא גרמו לבקר (צפנ' ג ג). — ומ"ז בין העַרְבַּיִם, בין השמשות: ושחטו אתו (את קרבן הפסח) כל קהל עדת ישראל בין הָעַרְבַּיִם (שמות יב יו; גם שם יו יב; שם כט לט; שם מא; שם ל ח). בחדש הראשון בארבעה עשר לחדש בין הָעַרְבַּיִם פסח ליי' (ויקר' כג ה). בארבעה עשר יום בחדש הזה בין הָעַרְבַּיִם תעשו אתו (את הפסח) במעדו (במד' ט ג; גם שם ה; שם יא; שם כח ד). — ובתו"מ: בי"ש אומרים בערב כל אדם יטה ויקרא ובבקר יעמוד (ברכ' א ג). — ובסהמ"א: יתחיל יאמר אברכה את ד' בכל עת כל המזמור ואחרי כן יעמוד ויתפלל הערב (מספרי הלכה של הקראים הקדמונים, גנזי שכטר ב, גינצבורג 441). — *לעתותי, לעת עֶרֶב: השוכר את הפועל לעשות עמו מלאכה ולעיתותי ערב אמר לו הליך את הלגין זה במקום פלוני אף על פי שאין ישר' רשאי לעשות כן שכרו מותר (תוספת' ע"ז ז (ח) י). — ואמר המשורר: תוג[ה אשר נ]עדר כאב צריה ישח לבבי בעלות שפיה כמה תציקני לעת ערב עד אהיה ערב למול שתיה (רשב"ג, JQR. NS. 1913, 65). ועי' עֵת. — *תפלת העֶרֶב: ומפני מה אמרו תפלת הערב אין לה קבע שהרי אברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב קרבים והולכים כל הלילה (ברכ' כו:). — ובהשאלה: בכ"מ שיש ערב אין בקר וכ"מ שיש בקר אין ערב אלא לכשיעלה בקרן של עכו"ם ערב וערבן של ישראל בקר (ר' יצחק, מד"ר בראש' כא). בא ערבה של סדום ושקעה שמשה ונחתם גזר דינה (שם נ). בבקרה של בבל תאמר מי יתן ערבה של מדי ובבקרה של מדי תאמר מי יתן ערבה של יון ובבקרה של יון תאמר מי יתן ערבה של אדום (שם אסת', פתיח'). עד שלא יבא הערב יצמח בן דוד אורן של ישראל (פדר"א כח). — *ומ"ר עֲרָבִים: מאמתי קורין את שמע בערבים4 משעה וכו' (ברכ' א א). — ובתפלה: אשר בדברו מעריב ערבים (תפל' ערבית). פתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים (ברכ' יב.). — ואמר הפיטן: להתפלל יום יום ערבים ושחרים (רשב"ג, אמון יום, אזהר' ל.). ושחרתי לעת ערב ידיד גם תהתל בי ואם תענה שקרים עניתיהו וחי יפיך ערבים לרום אורך חשבתים כבקרים (ר"מ הקראי, לקו"ק צד). לכן אם ייטיב בעיניך אתן לך מבנות הנדיבים אילת אהבים לחיה מעלה שחרים ושערה מעריב ערבים (ר"י חריזי, תחכמונ' ו). עליו נחמה כדבים שחרים וערבים נענה קינה אחר קינה (ר' זכריה בן סעדיה אלצאהרי, ספר המוסר מה, קובץ על יד ט, מטמונ' מסתר' 23). — *עֶרֶב שבת, עֶרֶב יו"ט, היום שלפני שבת, יו"ט: אם לא היתה נבילה מערב שבת אסור לפי שאינה מן המוכן (ר' יהודה, שבת כד ד). ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין (תענ' ד ז). מעשה בבית דגן שביהודה שמת שם מת אחד ערב פסחים וכו' (ר' חנניה, ספרי זוטא פרשת פרה, תרביץ א, 75). — ומ"ר: מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות עושין (פסח' ד א). ערבי פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך (שם י א). נראין דברים בערבי שבתות שזה מביאה וזה מביא' כמפריש מחיוב על חיוב (ר' יוסי, ירוש' חלה ג א). כבר מובטח להן לישראל שאין אליהו בא לא בערבי שבתות ולא בערבי ימים טובים מפני הטורח (פסח' יג.). — ועֶרֶב שביעית, השנה שלפני שנת השמטה: עד אימתי חורשין בשדה האילן ערב שביעית ב"ש אמרים וכו' (שביע' א א). אין צורך לומר חריש וקציר של שביעית אלא חריש של ערב שביעית שהוא נכנס בשביעית וקציר של שביעית שהוא יוצא למוצאי שביעית (שם ד). — °ועם כנ': ובערבי ראשי חדשים וחנוכה נוהגין ליפול על פניהם בערביהם וביום מוצאיהם בין בשחרית בין במנחה (סדר תפלות השבת, אבודרהם, נ:). — ואמר המליץ: והעתים אשר לא ישפטו בם ימי שבת יום טוב וערבם (רה"ג, אהלל אל, שד"מ, קבוצ' קונטר' 48). — ואמר המשורר: עבד לילו מדד ערבו ובבית מחוללו גלה ריבו (ראב"ע, עבד לילו). — ועַרְבַּיִם: רחץ וספג ועטה כלי פז ויקדש עוד ידיו ורגליו רצוי תמיד הגש בערבים והקטיר קטרת בין נתחים לנסך (יוסי בן יוסי, אתה כוננת). — ב) כנוי לכשוף: ויש מכשפים הנקראי' ערב קטן כנזכ' בזוהר פ' כי תשא דאית ערב רבא וערב זעירא אלו היה כישוף שלהם בזמן התחלת מנחה גדולה ואלו הכישוף שלהם בזמן מנחה קטנה (ר"י בר"נ אלחנן, עה"מ, קרית ארבע קח, קז.).