* 1, עַרבּוּבְיָה, עִרְבּוּבְיא, עירבוביא, ש"נ,— ערבוב, בלבול, מהומה,  Verwirrung, unordnung; confusion, désorde; disorder: וברותי מכם המורדים והפושעים בי א"ר לוי אלו בני תשע מידות וכו' בני אנוסה בני שנאה וכו' בני ערבוביא בני חצופה (נדר' כ:). —  ובסהמ"א: וגם לחוף ראשו אי אית ליה ערבוביא ברישיה שרי אפי' תוך שבעה (תוספ' ברכ' טז:). —  ואמר הפיטן: פרזות יושבת ערבוביה מיושבת סמוך במחשבת נועם שיר מקשבת מהולל בכל נושבת (ר' יניי, גנזי שכטר ג דודסון 15). והושתי לשמה וערבוביה ומהסתר חבויה נדה בית חוביה (ר"א הקליר, איכה ישבה חבצלת, קינ'). —  וכמו תה"פ: כרם (דל) שהוא נטוע ערבוביא2 אם יש בו לכוין שתים כנגד שלוש הרי זה כרם (כלא' ה א). מה הגפן הזה אין נוטעין אותה ערבוביא אלא שורות שורות כך ישראל הם דגלים דגלים (מד"ר ויקר' לו). וכן בעַרְבּוּבְיָא: כל עדת ישראל מגיד שפסח דורות בא בערבוביא (מכי' בא טו). ותקרבון אלי כולכם ותאמרו בערבוביא ילדים דוחפים את הזקנים זקנים דוחפים את הראשים (ספרי דבר' כ). ויתן ביד עבדיו עדר עדר לבדו למה לא הכניסן לו בערבוביא כדי לתמהו על דורון שלו (מד"ר בראש' עו). מיד מתקבצין כל אומות העולם בערבוביא שנא' כל הגוים נקבצו יחדיו וכו' א"ל הקב"ה אל תכנסו לפני בערבוביא וכו' (פסיק' דר"כ כט).—  ואמר המשורר: אהה חרו פני ארץ והעולם בערבוביא ויש מעות ביד אישים ואין להם פרקמטיא (ר"ש הנגיד, הבמות פליליה). סמל בריה צאת בערבביא לאו כל הימנה (ר' יוסף טוב עלם, ארנן חסדך, יוצ' שבת ב אחה"פ).