ש"נ, כנ' עֲרֻבָּתָם, — א) שה"פ מן עָרַב, הפעולה להיות עָרֵב לחברו בדבר מהדברים, Bürgschaft; garantie; surety: אדם חסר לב תקע כף ערב עֲרֻבָּה לפני רעהו (משלי יז יח). — ובסהמ"א: והיום נפרע המלוה מהלואתו ולקח המפקיד ערבתו וקבל הנותן מתנתו (ר"י חריזי, תחכמונ' מה). בערבה רבים יורשו והונם בגלי הים (ב"ז, ב"ס כט יח). — ב) בהשאלה, משכון לסמן שנעשתה השליחות: ואת אחיך תפקד לשלום ואת עֲרֻבָּתָם תקח (ש"א יז יח). — ואמר המשורר: צפה רוח בקרבנו לפקדון גבינו וכמעט עין תפקח ואת ערבתו תקח (ר"י אבן גיאת, מה יתרון לאדם, שער השיר 22).