עִרְיָן
*, עריין, עִרְיָם, ש"ז, — חלק של העֹל שמשבר גושי עפר: הנוגע בעול וכו' בלחיין ובעריין1 טמא (כלי' כא ב).
1 בכ"י בודל' מנֻקד: והעִרְיָן. [במדב"מ': ובעריים וכן בערוך. ועי' בפרוש רה"ג וברמב"ם.]
התרצו להשתתף בתחרות הכתיבה (נושאת הפרסים) של פרויקט בן־יהודה? כל הפרטים וטופס ההרשמה כאן.
מאת:
אליעזר בן־יהודה
נחלת הכלל
[?]