עִרְיָן
*, עריין, עִרְיָם, ש"ז, — חלק של העֹל שמשבר גושי עפר: הנוגע בעול וכו' בלחיין ובעריין1 טמא (כלי' כא ב).
1 בכ"י בודל' מנֻקד: והעִרְיָן. [במדב"מ': ובעריים וכן בערוך. ועי' בפרוש רה"ג וברמב"ם.]
אולי הבחנת שדפי היוצר ותצוגת היצירות השתנתה. האתר נמצא בעיצומה של הסבה לתצוגה חדשה. בתום התהליך נספק הנחיות והסברים. אנו מתנצלים על חוסר האחידות ועל אי הנוחות הזמניים.