עִרְיָן

*, עריין, עִרְיָם, ש"ז, — חלק של העֹל שמשבר גושי עפר: הנוגע בעול וכו' בלחיין ובעריין1 טמא (כלי' כא ב).


1 בכ"י בודל' מנֻקד: והעִרְיָן. [במדב"מ': ובעריים וכן בערוך. ועי' בפרוש רה"ג וברמב"ם.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים