תוש"ז, מ"ר עֲרוּמִים, — מי שיש לו עָרְמָה, שיודע לרַמות בני אדם בחכמה ודעת, שלא ירגישו בו, חכם שיודע להזהר, hinterlistig, gescheit; ruse, prudent; crafty, sensible: במשמ' רַמאי: והנחש היה עָרוּם מכל חית השדה אשר עשה יי' אלהים ויאמר אל האשה אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן (בראש' ג א). מפר מחשבות עֲרוּמִים ולא תעשינה ידיהם תשיה (איוב ה יב). כי יאלף עונך פיך ותבחר לשון עֲרוּמִים (שם יה ה). — ובמשמ' חכם, פִקח: אויל ביום יודע כעסו וכסה קלון עָרוּם (משלי יב יו). כל עָרוּם יעשה בדעת וכסיל יפרש אולת (שם יג יו). חכמת עָרוּם הבין דרכו (שם יד ח). פתי יאמין לכל דבר וְעָרוּם יבין לאשרו (שם יה). נחלו פתאים אולת וַעֲרוּמִים יכתרו דעת (שם יח). עָרוּם ראה רעה ויסתר ופתיים עברו ונענשו (שם כב ג). — ובתלמו': חסיד שוטה ורשע ערום ואשה פרושה ומכות פרושין הרי אלו מבלי עולם (ר' יהושע, סוט' ג ד). לעולם יהא אדם ערום ביראה מענה רך משיב חמה (אביי, ברכ' יז.). אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שמעמיד עצמו ערום עליהן (ר' יוסי בר' חנינא, סוט' כא:). אדם ובהמה תושיע ה' וכו' אלו בני אדם שהן ערומין בדעת ומשימין עצמן כבהמה (רב יהודה אמר רב, חול' ה:). — ואמר המשורר: מלל ערום אלי שמעו תאכלו מן העץ ולא תגועו (ראב"ע, אותות אל). — °שכל עָרוּם: אמנם השכל הערום יעיין ויחפש (ר"י עמדין, מגדל עוז, קו.).