עִשּׁוּן

*, ש"ז, מ"ר °עִשּׁוּנִים, עישונין, — שה"פ מן עִשֵּׁן: כל מיתה שיש בה עישון ושריפה יש בהן ע"ז ושאין בה עישון ושריפה אין בה ע"ז (ירוש' ע"ז א ב). — ובסהמ"א: ואין לך עישון בית גדול מן הדליקה (רש"י, ביצ' כב.). כשמואל דאוכל נפש הוא עשון פירות זה ושוה לכל נפש (שם כג.). כלו העלות עשן ועשון (ר"י א"ת, סה"ש לריב"ג, קטר). או בהדחה או בשתייה או בתחבושת או בעשון (ראב"ע, ספ' הנסיונות א, כ"י פריז). וא"א לפעולת הכשוף מבלתי חבטה בענייני הכוכבים וכו' וירצהו הפעל ההוא או המאמר ההוא או העשון ולזה יעשה לנו מה שנרצה (ר"ש א"ת, מו"נ ג לז). ויקבל בהם עישון צפרני החמור או עישון סנדרוס וכו'(ר"מ אלדבי, ש"א ד, סו::). ומכאן אם יתקרר הראש יתעכב העישון הדמיי מלפלוש דרך חורי העור שבראש ויוליד כאב (ר"ט כ"ץ, מעשה טוביה, בית חדש א א). — ומ"ר: ולכן צריכים המכשפין ודורשים אל המתים קטרת ועשונים כדי לעשות האויר עד שיתנוצץ מתוכם הענינים המשתלחים באויר (ראב"ד, פי' ספ' יצירה, הקד'). ויתחכמו להם בכל מיני תחבול' והשבעה והלחשי' ועשונין בעטרן ובנפט ובגפירית ולהסגירם באשישות (ר' קלונימוס, בעלי חיים ב ב, יד:).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים