עָרֶשׂ, ש"נ, כנ' עַרְשִׂי, עַרְשֵׂנוּ, עַרְשׂוֹ, מ"ר כנ' עַרְשֹׂתָם, — עֶרֶשׂ שישכב עליו אדם, מִטָּה, Bett, Diwan; lit, divan; bed, coach: הנה עַרְשׂוֹ ( של עוג מלך הבשן) עֶרֶשׂ ברזל וכו' תשע אמות ארכה וארבע אמות רחבה (דבר' ג יא). כי אמרתי תנחמני עַרְשִׂי ישא בשיחי משכבי וחתתני בחלמות (איוב ז יג-יד). הנך יפה דודי אף נעים אף עַרְשֵׂנוּ רעננה (שה"ש א יו). השכבים על מטות שן וסרחים על עַרְשֹׂתָם ואכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק (עמו' ו ד). בפאת מטה ובדמשק עֶרֶשׂ (שם ג יב). יגעתי באנחתי אשחה בכל לילה מטתי בדמעתי עַרְשִׂי אמסה (תהל' ו ז). אם אבא באהל ביתי אם אעלה על עֶרֶשׂ יצועי אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה עד אמצא מקום ליי' (שם קלב ג-ה). מרבדים רבדתי עַרְשִׂי חטבות אטון מצרים נפתי משכבי מר אהלים וקנמון (משלי ז יו). — עֶרֶשׂ דְּוָי, מטה שהחולה שֹכב עליה בחליו: יי' יסעדנו על עֶרֶשׂ דוי כל משכבו הפכת בחליו (תהל' מא ד). — ובסהמ"א: הפוחת את המעזיבה עד שעשה ארובה בתוך תקרת הבית כדי שתכנס בה רגל הערש והיתה רגל הערש סותמת את הארובה וכו' (רמב"ם, טומאת מת טז ד). ושים הארץ ערשך והכוכבי' נרך והחכמ' בקשתך ולמוד ועשה מהתורה עסקך ותהיה מבחר אנשי דורך (ר"מ אלדבי, ש"א ה, פב.). ואם יטעם לי טעם מעדנות שרים הסרוחים על ערשותיהם כטעם עוגת רצפים תחת צל רתם (רש"פ, ד כוסות, כוס ישוע' א). שמושי עֶרֶשׂ: ראובן נשא את רחל והכניסה לו בכתובתה מבית אביה קצת מדודין ותכשיטין ושמושי ערש (ר"ח פרחייא, תורת חסד, שו"ת, צג). והתכשיטין והשימושי ערש וכל מה שהכניסה האלמנה הנזכר לבעלה מדודים בעין (ר' אהרן הכהן, פרח מטה אהרן, שו"ת א קיד). — ואמר המשורר: זכרתיך בכור אבי בערש ליל הנחתי וגזל זכרך מתוך שתי עיני תנומתי (ר"ש הנגיד, ימהר יום פקדתי). והמטה מקטרת לבונה והערש בכל בשם פטומה ונעמתי בחזיני עדי כי הקיצותי והנה אין מאומה (ר"י בן חסדאי, הלצבי חן). שבעתי נדדים על ערשות אנושים הריצני פעמי למעונות קדשים (רמב"ע, נפשי אויתך). אם התגנב לראות אורה ספיר לחיה אדם צפה עדן חשק חברתם כי בהדסיו את ערשם חפה (ר"י הלוי, שלום לצביה). חברון בחלקו ולקח מאב המון השקלים צעיר וערשו כמדת ערש גביר הנפילים (ראב"ע, אחוד לבנים, כהנא א, 89). ואל חולה כפי כחי סמכתיו ועל ערש דוי אתו סעדתיו (ר"י בן זבארה, ראו ספר, שער השיר 164). קורות הזמן תקעו בלבי ציר נאמן והשיבוני על ערש מזורים ויסרוני בשבט חלאים ויסורים (ר"י חריזי, תחכמונ' מח). אשר ילבש לבוש רקמה וישכב בערש שן ועטה פז ודר דר הלא יזכור בעת ירד שאולה ושם ירקב ויעלה קוץ ודרדר (ספ' הענק לחריזי, אות ד). מכס רדי נפשי ועל עפר שבי ערש לך רבדתי תמול שם תשכני מצרף וכור לאל ובו תבחני (עמנו', מחב' ד). — ואמר הפיטן: שימה דמעתי בנאדך ערש ממסה עוז לי בך מעוז ומחסה (אקרא בשמך, סליח' יום ג). רדוף מעשה הצדקה והחסד ולבקר פני חולים אשר בערש דוי מיוסרים מקום אשר אסירי המלך אסורים (ר"י בר' ראובן, את קולך, אזהר', ט.). לכן קום אנוש דוה מערש רך ונאוה קומה בעוד לילה והיה נכון לבקר (ר' ישראל, אשיר עוז, ספ' הפזמונ', ג.).