*, ש"ז, — כמו א. עִרְעוּר, ב. עַרְעָר: קרא ערר על חתימת ידי העדים על חתימת ידי הדיינין (ירוש' ר"ה ג א). הקורא ערר על מעשה בית דין לא הכל הימינו (בשם ר' יוחנן, שם כתוב' ט יא). א"ר יוסי חומר שהחמרת' עליה מתחילה שיהיה צ"ל בפני נכתב ובפני נחתם היקלתה עליה בסוף שאם בא ועירער עררו בטל ר' מנא סבר מימר בערר שחוץ לגופו אבל בערר שבגופו כערר שאין בו ממש וכו' לא שנייא הוא ערר שחוץ לגופו הוא ערר שבגופו הוא ערר שאין בו ממש הוא ערר שיש בו ממש (שם גיט' א א). רושם לפניהן במים אם בא ועירר עררו קיים (שם ב ג). מעשה בשפחה בדרום שהיו קורין עליה ערר ושלח ר' את רומינוס לבודקה וכו' (ריב"ל, שם קידוש' ד ו).