1, ש"נ, מ"ר פֹּארֹת, פֹּרֹאוֹת, פֹּרְאוֹת, כנ' פֹּראֹתָיו, פֹּארֹתָו — א) ענף בפרט ענף גדול שסעיפים מסתעפים ממנו Ast; branche; bough: ותהי לגפן ותעש בדים ותשלח פֹּארֹת2 (יחזק' יז ו). על כן גבהא קמתו (של הארז) מכל עצי השדה ותרבינה סרעפתיו ותארכנה פארֹתו3 ממים רבים בשלחו בסעפתיו קננו כל עוף השמים ותחת פֹּארֹתָיו ממים רבים בשלחו בסעפתיו קננו כל עוף השמים ותחת פֹּארֹתָיו ילדו כל חית השדה (שם לא ה). ברושים לא דמו אל סעפתיו וערמנים לא היו כְּפֹראֹתָיו4 כל עץ בגן אלהים לא דמה אליו ביפיו (שם שם ח). ויכרתהו זרים וכו' ותשברנה פֹּרֹאתָיו בכל אפיקי הארץ וכו' ואל פֹּרֹאתָיו היו כל חית השדה (שם שם יב-יג). — ובסהמ"א: בתשובות הגאונים מצאתי העושה לולב צריך לשום בו שבעים פאורות שקורין רמייש5 (מחז' ויטרי 435). והזהר במאזני צדק אבני צדק ואיפת צדק והין צדק ועזיבת הלקט והעוללות והפארות והדומה לזה (ר"י א"ת, הכוזרי ג יא). וכאשר תשברנה הפארות ותהיינה קרוצות לארץ אז תצאנה הנשים לארות הפרי (ראב"ע, שפת יתר, 14). — ובהשאלה, כמו סעיף: והגיד השני מתחלק ממקום הקרוב ליציאתו בשני חלקים האחד עולה על גבהות הגוף ומתחלק שם לכמה פארות אל עצם הראש והוא נותן רוח חיים בקצה העליון מהאדם והחלק השני הולך ויורד עד שמגיע אל הרגלים ומתחלק לכמה פארות לתת לכל אבר ואבר מאיברי מחצית הגוף התחתון את החיים (ר"י בן עקנין, ספ' מוסר ה כא). ואולם תתחלק הידיעה בה לפארות רבות מפני שקצתם מורים על קצתם ועל כן תרבה החלוקה בה (ר"א בר חסדאי, מאזני צדק לאלגזלי ט). — ואמר הפיטן: פראת הסיר (האויב) התז נטישות (ר"י נג'ארה, זמירות לשבת ור"ח). ב) *מיתר ונימה לכנור(?): המשתחוה לבהמה וכו' שוקיה מהו לחלילין בני מעיה מהו לפארות6 (רב פפא, ע"ז מז.).