, ש"נ, שה"פ, מן פּוּג, סמי' פּוּגַת, — א) הפסקה, מנוחה, Aufhören, Nachlassen; cessation, relâche; cessation, subsidence: חומת בת ציון הורידי כנחל דמעה יומם ולילה אל תתני פּוּגַת1 לך אל תדם בת עינך (איכ' ב יח). — ואמר החכם: ואותו האיש חם הרבה ואכלן לא יתן פוגה לנפשו והוא בונה ארצות וכו' (ראב"ע, ראש' חכמ' ב). שם (במקום הנפשות) תמצאי נחת ופוגה תתני (ר' זכריה בן סעדיה, ספ' המוסר, מחב' ו, כ"י תימנ'). — ואמר הפיטן: נפתה ופותה בעצב להתמוגגה נחש בגחון כלי פוגה (ר' משולם בר' קלונימוס, אשוחח נפלאותיך, Elbog. Stud. 127).[[בעיה: הטקסט אינו מסתדר כמו המקור. א"ד]] על כזאת התוגה אין לדמעה פוגה ובכל נפש דאגה (קינ' ת"ב, כ"י תימנ'). — ואמר המשורר: ואם תקנה כסים אז דאגה תהי קונה ולא נחת ופוגה (רה"ג, מוסר השכל, נז). זמני מה לך תחרש בגבי שמעני ותן פוגה ללבי (רשב"ג, זמני מה לך, ברודי 23). גער לך בדאגה ותן ללב פוגה ומה תועיל פוגה2 ואף על העברות (הוא, ואומר אל תעשה, האסיף תרנד, חלק אוצה"ם 146). — ומ"ר °פּוּגוֹת: בכל עֹנות עֹרגות ואין להם פוגות לרַוֹּת הערֻגות במים מגרים (דונש, דעה לבי חכמה). — *פּוּגַת נפש,3 מנוחת נפש: עשה הקב"ה רצונו של נביא הרה וילדה וגדל הנער ויצא לפוגת נפש לראות בקוצרים וקרהו אסון (ר' זכריה, פדר"א לג). — ובסהמ"א: במשמ' רפיון נפש וצער: פוגת נפש מפני רעב עד שידיו ורגליו של אדם קרים ופניו ירוקים וחושיו נחלשים עד כמעט לא נותרה בו נשמה (ר"ב מוספיא, ערוך ערך בולמוס). — °ובלא מלת נפש: הגיע לחפשה (של החכמה) יבין וישמח כי נס ממנו פוגה4 ואנחה (קטע כ"י גני', JQR 1904, ע' 434). — ב) °בלשון הקראים, מוצא, בררה אחרת5, ספק, פקפוק, Ausweg, Zweifel; isuue, doute; way out, loophole, doubt: דע כי החלוף בעריות נתרבה ונתרחב רוחב לחזק הדמיון והפוגה במקומות מהם (יעקב בן שמעון, הקד' ספר העריות לישועה בן יהודה הקראי, LFDWDJ Beriecht 18, עמ' I). ואם תאמר כי הצווי והרשות עמדו בעשיית הבטל אשר לו עשה ולא תבוא לנו ממנו הועלה היה שחות דברך גלוי אין בו פוגה (שם XIV). ואתה תדע כי אנו נפריד בין הטוב והרע בודאי כהפרדתנו בין השחור והלבן במראית העין ואין עלינו בה פוגה (הוא, ספר הישר לישועה בן יהודה, 12). ואין פוגה בזה כי הוא (אדה"ר) דבר בעדו כי חוה לא נלקחה אלא ממנו (שם 38). כי הוא רע (שאיש ואביו ילכו אל הנערה) משום היותו עשוי על דרך הזנות שאין פוגה ברועו (שם 51). אין בזה פוגה כלום (יהודה הדסי, אשה"כ, לא החמוד שסט). ואין פוגה בזה על שני תחיית המתים (שם שעח סוף). והפוגה והטעות אשר נכנס עליו מן קרבנות הנשיאים (REJ 1897, עמ' 180). — ומ"ר: וכבר אמרנו מקדם כי הסבות והפוגות יבואו בדבור השב אל הלשון יתקיים מפאות והמקום אשר אנו מדברים בו כמותו (יעקב בן שמעון, הקד' ספר העריות לישועה בן יהודה הקראי, LFDWGJ Bericht 18, עמ' XXVII). ואלו הם פוגותיו וקושיותיו ושבושיו אמנם הדברים אשר הכניסוהו בפוגה אלו הם פוגה ראשונה וכו' פוגה שנית וכו' (אהרן ה, ראי, ג"ע, קדוה"ח ד, ה:). עד כאן סתירת פוגותיו וקושיותיו ושבושיו (שם ו.).