* 1, ש"נ, — מין צמח שמשמש לצבע אדֹם2  (rubia tinctorum, אֹדם הַצַּבָּעִים), Krapp; garance; madder: וכן פואה של עידית ב"ש אומרים עוקרין אותן במארופות של עץ וב"ה אומרים בקרדומות של מתכות ומודים בפואה של צלעות3 שעוקרין אותה בקרדומות של מתכות (שבעי' ה ד). הפואה והרכפא יש להם שביעית ולדמיהן שביעית (שם ז ב). המוציא וכו' איסטיס ופואה כדי לצבוע בהן בגד קטן (שבת ט ה). מי שהיו ידיו צבועות אסטיס ופואה לא ישא את כפיו (ר' יהודה, מגיל' ד ז). הבנים יוצאים בקשרים וכו' מאי קשרים אמר רב יהודה קשורי פואה (שבת סו:). — ובסהמ"א: פואה של צבעים הנקרא ריזין4 שצובעים ממנו אדום (אסף, 117). הלכך התולש מפואת שביעית נוהג בה בקדושת שביעית שלא יצבע בשכר אבל צובע לעצמו (ר"י בן מלכי צדק, פי' שביעי' ז ב).