פ"ע, פָּג, תָּפוּג, וַיָּפָג, — א.) פָּג לבו מתמהון והשתוממות פתאם, עמד ונדם, erstarren; être transi; to become numb1:  ויגדו לו לאמר עוד יוסף חי וכי הוא משל בכל ארץ מצרים וַיָּפָג לבו כי לא האמין להם (בראש' מה כו). — ובתו"מ, פָּגָה הרוח: ותתבהל (אסתר) מאד ותפג רוחה ותשם ראשה על הנערה הסומכת ימינה (מד"ר אסתר, ויהי ביום השלישי). —  ב) פָּגָה התורה, חָלפה, בָּטלה, schwinden; disparaitre; to disappear, vanish: על כן תָּפוּג תורה ולא יצא לנצח משפט כי רשע מכתיר את הצדיק (חבק' א ד). — ג) פָּגָה העין, הדמעה פסקה: ביום צרתי אדני דרשתי ידי2 לילה נגרה ולא תָפוּג מאנה הנחם נפשי (תהל עז ג). —  ובסהמ"א: ועפעפי יזלו מים ובבותי לילה ויומם לא תפוגינה עד אשר ענני שחק לא השיגוני בנטפיהם (מנחם, אגר' אל ר' חסדאי).). — ובתו"מ, *פָּגָה3 הצנה: אם היה כהן גדול זקן או אסטניס מחמין לו חמין ומטילין לתוך הצונן כדי שתפוג צנתן (יומ' ג ה). ממלא אדם חבית מים ונותנה כנגד המדורה ולא כדי שייחמו אלא כדי שתפוג צינתן (תוספת' שבת ג ה). — ובסהמ"א: ודבר שהוא צונן מותר להטמין בשבת בדבר שאינו מוסיף הבל כדי שלא יצטנן יותר בין כדי שתפוג צנתו (הלבוש או"ח רנז ו). — °ופָג החם: וירחק ממנו יקד האש מובילו אל המקום אשר הוכן לו ויפג חומו בהתנודדו ממקום אל מקום (ר"מ אלדבי, ש"א ב א). ולא עצר בו החום כח כי היה הולך ופג (שם שם). *פָּג הריח, הטעם, היין, וכו': ויודוך מאתמול וכו' ר' זעורה בשם ר' יוחנן שטעמן פג (ירוש' ביצ' א ט). היו מחזירין אותה למכתשת וכו' בימות הגשמים צבורה כדי שלא תפוג ריחה (כרי' ו:). — ובסהמ"א: וכך היה ריש לקיש כפוף תמיד לבי נשיאה ובזמן שאוכל מאותן המאכלות מורד ויוצא מלכוף להן וכו' וחוזר כאדם שיינו פג (תשו' הגאו', הרכבי, שצ"ג). שאהו כי פג טעמו ואל תבז כלחו בכח בחוריך (ב"ז ב"ס ג יא). כי הפרי שלא נתבשל נחלש ורירה פגה (ר"א בחור, נמוק' לשרשי רד"ק, פוג). — °פָּג הפצע, ואמר הפיטן: אם צנן צירועו יצהירנו אם פג4 פיצעו יפענחינו (ינאי, קרוב לספר ויקרא, זולאי, קמא). °פָּג הרעיון:  ורעיוני לא יפוגו ואצבעותי לא ישבתו ר' הלל, חמדה גנוזה כא:. — °ובמשמ' היה מסֻפק, לא האמין: ובאמרך כי הסמך יסוד המלה לא יפוג כל חכם ונבון כי תאמר אסה (תשו' דונש בן לברט, 20). ויהי כשמע המלך את הדברים ויפג בדבריהם ולא האמין אליהם (ספ' הישר).

— *פ"י במשמ' בִּטֵל: אמר מה גזר עלי שלא אשתה יין עד שלשים יום איני טועמו אפילו שתי שנים וכל כך למה כדי לפוג את דברי רבו (ספרי דבר' כח).  

— נִפע', נָפוֹג, נְפוּגֹתִי, — נָפוֹג פלוני, נעשה דומם, היה רפה, בלא כח: כי כסלי מלאו נקלה ואין מתם בבשרי נְפוּגֹתִי ונדכיתי עד מאד שאגתי מנהמת לבי (תהל' נח ח-ט). —  ובסהמ"א: ויהי רטוב כמשפט כל נהר אשר בנודו יפוג וירטב כאשר יסתר כי ילך הלוך ונפוג וירטב כאשר נמוג (ר"מ אלדבי, ש"א ב א). — ואמר הפיטן: יגעתי בשבי ונפוגותי ממשיבת כלו עיני מיחל וששוני שבת (סדור רסע"ג, שם). נפוגותי ונדכיתי בחובי מחה כעב עון וחטא (דוד אבן בקודה, ידיעות מכון שוקן ד, רפז). נפוגותי במהתלי עולם ופידו נהייתי באפני אידו (אלבש היום, תשלום אבודרהם).   

— פִע', *פִּיֵּג, — פִּיֵּג את לבו, נתן ללבו לָפוג ולכלות, ואמר בן סירא: פוג נפשך וּפַיֵּג לבך5 וקצפון הרחק ממך (ב"ס גני' ל כג).  

— הִפע', *הֵפִיג, עשה שיפיג דבר, השֵׁנָה: אישי כהן גדול עמוד והפג6 אחת על הרצפה (יומ' א ז). — ובסהמ"א: אם חבלי שנה נופלים עליו ידחוק עצמו ויעמוד ויפיג על הרצפה (פלא יועץ רנח). — ואמר הפיטן: וביאר מוסר בשיח נגידי קדם לפניו ישנינו ע"ל חצות נשף מפיגי שנתו בריצפה (רשב"ג, בבכי גשו, 137, Elbog. Stud.). —  ובאותה משמ', יָפִיגוּ אותו, כמו יפיגו שנתו, ואמר הפיטן: לקול בכות יפיגוהו בכתובים ושיח משלים (רסע"ג, אלהים יה, עבודה, שם 114). ניגש לשתעשע בחוקים ולא כבער סיחות יפיגוהו (שם 163). — *הֵפִיג את הצנה: ממלא הוא אדם חבית של מים ונותנה כנגד המדורה לא בשביל שתיחם אלא בשביל שתפיג7 צינתה (ר' יוחנן בן נורי, ירוש' שבת ג ה). — ובסהמ"א: היה כהן גדול זקן או חולה מלבנין עששיות של ברזל באש מבערב ולמחר מטילין אותן למים כדי להפיג צינתן (רמב"ם, עבודת יוה"כ ב ד). ומותר להעמיד קיתון של מים או של שאר משקין בתוך כלי שני שיש בו מים חמין להפיג צנתו (הלבוש או"ח שיח יג). — *הֵפִיג את היין: למדנו שרביעית יין משכרת והדרך מפיגה את היין (תוספת' פסח' א כח). אמר לשואל (על נדרו) טייל עמנו עד שנפיג8 את ייננו (ירוש' ע"ז א ט).  דרך מיל ושינה כל שהוא מפיגין את היין (רמי בר אבא, עירוב' סד:). ארבעה עשר דברים קשין זה מזה וכו' יין קשה והשינה מפיגתו (ר' יהודה מד"ר קהל', מוצא אני). — °וְהֵפִיג כח היין: וכתב ר' יונה ז"ל לא ימזגוהו במים להפיג כחו זולתי כדי להשביח טעם היין (ר"י בן נחמיאש, פי' משלי כג ל). — *הֵפִיג את הטעם: אם מים שאין מפיגין טעמן הרי הן אסורין בבישול שאר המשקין שהן מפיגין טעמן דין הוא שיהיו אסורין בבישול (ר' ישמעאל, מכי' בא ו). כל התבלין מפיגין טעמן ומלח אינה מפיגה טעמה (ר' הונא או ר' חסדא, ביצ' יד.). — ובסהמ"א: או שנטע כרישין קרוב מן הבצלים של חבירו שהן מפיגין טעמן (רמב"ם, שכנ' י ד).  — °והֵפִיג חריפותו: אעפ"י שפעמים אוכלין בצל חי מ"מ אינו ראוי לאכל חי כמו תפוחים ורוצה להפיג חריפותן (תוספ' שבת מח, ד"ה דזיתים).  — °והפיג את המזון שלא יהא צריך לנקבים: אף דברים שתגרי עכו"ם מוכרין להן מן מפיגן (ר' אליעזר בן פרטא, יומא עה:).  — *ולדברים אחרים: תנור וכירים חדשים וכו' אין סכין אותן שמן וכו' ואין מפיגין9  אותו בצונן כדי לחממן (ביצ' לד.). — *הפִיג את הפחד: פחד קשה יין מפיגו (ב"ב י.). —  *הֵפִיג את חמתו, כמו כלה חמתו בפלוני, שפך עליו חמתו: אמר לו הקב"ה הא משה מפיג חמתך בלוחות הברית מבקש את שאפיג את חמתי (מד"ר דבר' ג). גלוי וצפוי לפני שעתידים לחטא ואני מפיג חמתי בו (בביהמ"ק) ומחריבו (פסיק' רבתי ב, ז.). — ובסהמ"א: והוד רצפתך יכמוס ערפל מטחוי אישון צופיך תפיגי תלאי לוטשי בת רואי (רח"א ששון, הקד' תורת אמת. שו"ת, ב:). — ואמר הפיטן: וחכך כיין הטוב שמור לנסכי אשים משמח אלהים ואנשים מפיג לב אנושים בלי יין ענושים10 (ינאי, קדוש' פסל לך, גנזי שכטר ג, 9). ספק עתיק מפיגיה הפק ממתיק פגיה סַלֵּת סלת ספוגיה (ר' שלמה הבבלי, אור ישע, יוצ' א פסח). סוגה עִוְעֵו מוגיה מוץ כדנג למוגגיה סערה מאנחה להפּיגה התאנה חנטה פגיה (ר' משולם בר' קלונימוס, אפיק רנן, יוצ' ב פסח). סוגה סכסך מפיגיה יסד בית חוגגיה (ר' שבתי בר' משה, אנעים חדושי שירים, יוצ' א פסח, מחז' איטל' א, קד.). עמדה בראש מחנות האֹֹֹיב עליצתיו להפג וחיליו לדַיֵּב על ראשו גמולו לחיב (ר' יוסף בר' שלמה, אודך, שבת  א חנכ'). נהפך לאבל משורר ועגבי לקול בוכים מלהפיג ולקרר (מי יתן, קינ' ת"ב). — ואמר המשורר: אם אמרי אשכחך עצבי אפיגה ובבית סתר לא תאחזני עיניך (יל"ג, דוד ומיכל ג, 36).

— פוֹע', פּוֹגֵג, לא נמצא, אך ממנו:
— הִתפוע', *הִתְפּוֹגֵג, —  היה מסֻפק, לא האמין: מגיד הכתוב שאעפ"י שבישרו המקום (את אברהם) ביצחק היה לבו מתפוגג עליו אם יחיה אם לא יחיה (מדה"ג שכטר, בראש' יז יח). — ובסהמ"א: הלא תראה מאמר המתפוגגים אחד היה אברהם וירש את הארץ ואנחנו רבים (ר"ש הקראי, ג"ע, ענין פסח ט מג:).

— הָפע', °הוּפַג, — שהֵפיגו אותו, כמו קל: דאותה בליעה (של המאכל בדפני הכלי) מששהתה בדופנו של כלי לילה אחת הופג טעמו ונתקלקל (רש"י, פסח' מד:). רוחי שהופג בצרות במנוסה (הוא, תהל' כג ג). והופג טעמם (של הספרים) מעט מעט מתוך רוב הקריאה בהם (ר"א צויפל, שע"י, שם משם טוב, 46). — ואמר הפיטן:  ויעוררהו משררים מכי צרדה ויופג במדרש ןכתבי תעודה (ר' משולם בן קלונימוס, Elbog. Stud. 128).