1, ש"ז, — דבר של צבע, צבעו בו בפרט העינים, כֹּחַל Augenschminke, Antimon,(Stibium); antimone, stibine; antimony, eye dye, שמה בַפּוּך עיניה: ואיזבל שמעה ותשם בַפּוּךְ עֵינֶיהָ, ותיטב את ראשה (מ"ב ט ל). — קָרְעָה בַפּוּךְ עֵינֶיהָ, צבעה בַפּוּךְ כדי שתראינה יותר גדולות: ואת שדוד מה תעשי כי תלבשי שני כי תעדי עדי זהב כי תקרעי בפּוּךְ עיניך לשוא תתיפי (ירמ' ד ל). —  ובתלמו': פוך מעביר בת מלך ופוסק את הדמעה ומרבה שיער בעפעפים (ר' יוחנן שבת קט.). — ובסהמ"א: פוך נחמד מאד וכו' פוך הרמונים יתקן הראות וכו' (כ"י על רפואות, בריט' מוז'). — ונקרא גם אֶבֶן פּוּךְ: אבן פוך הוא איסטומיון2 (אסף 94). — ואמר המשורר: פניו כלחיו ופוך טוריו כלב חֹמדיו (ר' יהודה אבן גיאת, מבין עפאים, שעה"ש 125). בת חיקו בפניך חיים וצוף בשניך וכו' ועיניך בפוך שמת (ראב"ע, איומתי, איגר 138).  — ובהשאלה: ואיך יוכל ראות מֻכה בסנור ועין לבו בפוך סכלות כחולה (ר"י חריזי, תחכ' כד, 226). ובידי פוך לכל דמע שפוך וכל עין הפוך (שם ל, 252). ועין שכלי אשר נעצם  פקחתיו למען כי בפוך שכלי קרעתיו (ר"י זברא, ספ' שעשועים, הקדמ', דודזון 5). — ובהשאלה: צבע שחור בכלל, ואמר המשורר: טחו בני ימים עלי פוך שערי שהם וחורי על תכלת נסכו (רמב"ע, כוכבי זקונים, דיואן צד, בודל').  ילדי ימים על פוך שערי שהם טחו כיום טח (הוא, תרשיש ה לג, 51). ונפשו באזור יגון אזורה ובת עינו בפוך ליל קרועה (ר"י חריזי, תחכ' כו, 234).