ש"נ, מ"ר °פּוּקוֹת, —  דבר שאדם נכשל בו, Anstoss; pierre d'achoppement; stumbling-block: ולא תהיה זאת (שתמית את נבל) לך לְפוּקָה1 ולמכשול לב לאדני ולשפך דם חנם (ש"א כה לא). —  ואמר הפיטן: זה יחלוש או זה יחלוש תמיד עלי פוקה הלעולמים אין לנתוש ממתני מועקה (יקדישון היום, קונט' הפיוט' יט). —  ואמר המשורר: והאהב פצעיו נאמנים ולא יפיק פצעיו לך לפוקה (ר' יצחק אבן כלפון, נדיבותך רחבה, שעה"ש 27). ואשמח כי אשר לקח בכבוד נתתיהו ולא היה לפוקה (ר"ש הנגיד לר' יצחק בן כלפון, ידידותך, ברודי 33). שאלוני בעת השליך עפּרים לתוך חלב ושם אותו לפוקה (אלעזר הבבלי, הוצ' ברודי כז). — ואמר המליץ: הניעה ראש עליך לעגה ושרקה בתתי אותך לפניהם לפוקה (סלמון בן ירוחם, מלחמ' ה', 56). הרבות אומר הכנת מכשול ופוקה והשתיקה ריוח והצלה מפיקה (המאירי על משלי יב). —  ומ"ר: גברו מאד מצוקותינו ברואה שגינו פליליות פוקותינו וכבגד עדים כל צדקותינו (אליה בן שמעיה, סליחה אתה חלקי).