*, 1, ש"ז ות"ז מן פָּקַר, — אדם המַפְקִיר עצמו מן התורה ומצוותיה, Ketzer; hérétique; heretic, ובהשאלה, רשע בכלל: הרשע הפוקר שהוא בא לאמר לשון הרע הוא מתחיל מן הטובה (ילמדנו, במד' יג כז). — ואמר הפיטן: עשר הוכה בלתי חנינה פוקר נפרע ברוב אנינה (בנימין, יי' ישפות, מחז' איטל' א, קכה.).— ואמר המליץ: הרמ"ד וחבורתו פוקרים (ר"א צויפל, שיר בהקד' שע"י).