* 1, ש"נ, מ"ר °פּוּקוֹת, מין גהוק ופהוק, Schlucken, Rulpsen; hoquet; hiccough: מבעיתין לעוות ולפוקה2 ולא מדרכי האמורי (תוספת' שבת ח י). — ובסהמ"א: הרעש היבש או יובש מכוץ בסבת הפוקות היבשות (קאנון לא"ס א ב, ב ב, יג). ואם לא יועיל (להוציא הקוץ מהגרון) תעורר הפוקות והקיא באצבע (שם ג ט ג). תנועת הפוקה היא תנועה מתחלפת מורכבת בכויצה קבוציית עם מתיחה התפשטותית (שם ג יג ה יב). כשיתחדש בפי האצטומכא עקיצה או חפץ קיא או מצוק או עלוקה או פוקה הנה אז הדפק ישוב תכוף מאוד וקטן (רמב"ם, פרקי משה ד). ומי שהיה בו פוקות ויקרה לו עטוש חזק יותרו פוקותיו (שם ו). מקרה הכח המחזיק ומקרי הכח הדוחה ולפעמים יתערבו קצתם ומזה בא הפוקות כי האצטומכא בעת הפוקות מתקבצות על המאכל התקבצות רעה והכח הדוחה מתנועע ג"כ אז תנועה מגונה (שם שם). לפעמים יקרה הפוקה הנקרא שאנגאלי"ט מקור האויר כי כל קור מונע ההתכה (שם ט). אדם שאחזתו שעול ותתעורר הפוקה היא לינגיאזמוס3 ולא תשקוט הפוקה ליום השלישי או ליום החמישי דע כי ימשכו ימי המחלה וזה אם תחדל הפוקה ואם לא תחדל הפוקה דע כי ימות (אסף 132). הפוקות היא שינגלוטה תנועה מגונה התאוה הכח לדחות הענין המזיק (נרבוני, ארח חיים, בחליי האצטו', כ"י ביהמ"ד שכטר). יש לשֶבת סגולה להועיל מן הפוקות ההוות מן המלוי (שם). שהפוקות הם תנועות כיווציות יקרו לאצטו (רש"ט שפרוט, עין כל, פרוש קאנון א"ס, כ"י ביהמ"ד שכטר, 92).