° 1, פ"ע, עב' פָּץ, פַּצְתִּי וכו', — כמו פָּצָה במשמ' פָּתַח פֶּה ודבר, sprechen; parler; to speak: זימן להם אשר חפצו וכפי כסיל מחתה פצו (ינאי, קרוב' לס' בראש', זולאי, יג). וארבהו נמתה ואברכהו פצתה (שם יח). חילף אשר פץ לאב הכר נא וכו' יען פץ צדקה צדק גם הוא (שם נג). פצת תנוך הטו ואל תחטאו (ר"א הקליר, אסירים, שחר' ב פסח). תכלית פץ אנכי לכן פתח באנכי (הוא, ארץ מטה ירעשה, שחר' א' שבוע'). אנכי בשם אל שדי פצתי מאז לעולמי די (הוא, אנכי בשם, שם). פצנו בהסכמה אחת צום שני וחמשי ושני (אמתי, אפפונו, סליח' לשני בתרא). הושענא וכו' למען פץ יצאו מלאכים בצים (סדור רסע"ג, רמא). למען יזם ופץ בגזה אנסה נא (שם רמב). פצתה איך דרכם לא הצליח והלא כחם הצמיח ותבונתם הצליח (הוא, השגות על חוי הבלכי, דודזון 50). תחון דכאותי כלחוזי פצת תרחם על כן אמצת (משולם, אימיך נשאתי, שחר' יוה"כ). בבואך להדיץ דאבי מלל פצת להיטיבי (אלה וכאלה, יוצ' שבת חוהמ"פ).

— פועֵ', פּוֹצֵץ, — כמו קל, ואמר הפיטן: הננו לפניך באשמה רבה צפצוף מען בשנו לפוצץ (אליה בר שמעיה, אדון בשפטך, סליח' ער"ה).