א. פָּחַז

1, פ"ע, בינ' מ"ר פֹּחַזִים, פּוֹחֲזִים, — היה ריק וללא הועיל, leer, unnütz sein; être vide, ne valoir rien; to be empty, good for nothing: וישכר בהם אבימלך אנשים ריקים וּפֹחֲזִים וילכו אחריו (שופט' ט ד). נביאיה פּוֹחֲזִים אנשי בגדות (צפנ' ג ד). — ובסהמ"א2: שיש כאן פוחז אחד (בשמים ראש נא). כמים הפוחזים וכעופות הפורחות כן ניבי פי כל בני אדם (מכתב בקבץ Wagenseil, 365). — ואמר הפיטן:  פחזו כמים בלי להותיר צבאות קדש לרדוף ולהכתיר (ר' שמעון בר יצחק, אותותיך, שחר' ז פסח). — ואמר המשורר:  בעז מלכו כלם בטעמו הפילם ולשאול השפילם כריקים ופחזים (דונש, דעת לבי, שעה"ש 4). ואיך ימד אלי חוק אהבתי במדת פחזי שכל ורקיו (רשב"ג, כאין נשאו, ברודי 25). — בינ' פָעו', °פָּחוּז:  פחז כמים נדמית לפחוזים המקפיצים (ילק' שמעו', ויחי קנז). ויצא מדבריו הרקים והפחוזים חג המצות (לקו"ק, נספ' 38). — ואמר המשורר:  ואל תחפיר ותכלם באשמתם לנגדך פחוזים הם ורקים ועמם אין מאומה (ר"י הלוי, אשר יסד, גנזי ירושלם, ורטהימר א, מז). 

— נִפע', °נִפְחָז, — הורק, נשפך, ausgeleert werden; être vidé; to be emptied: ואמר הפיטן:  גמול נמלט מאבח נשחז בפשטו צוארו דמו לא נפחז3 ימינו אחז ביובל הנאחז להקדישו לה' קדש (רשב"ג, אז בהר, סליח' ער"ה). 



1 [עי' הערה למעלה.] בערך הקודם.

2 [הדגמאות מהסהמ"א מיֻסדות על לשון הכתובים המשתמשים בפעל פָּחַז כלשון ריק וכזב.  אמנם אפשר שהסופרים המאֻחרים הבינו את הכתובים בהשפעת ב. פחז כלשון חפז המקראי.]

3 [דמו לא נפחז ע"פ פַּחַז כַּמַּיִם (בראש' מט ד), אך עי' ההערה הקודמת.]

חיפוש במילון: