*, פ"ע, — א) נחפז וקפץ1, aufbrausen, aufspringen; s'emporter, sursauter; to fly into a passion, to jump up — פָּחַז היצר, הלב: רועה הייתי בעירי ובאתי למלאות מן הנהר מים ונסתכלתי בבואה שלי ופחז יצרי עלי וביקש להעבירני מן העולם (נזיר אחד לשמעון הצדיק, תוספת' נזי' ד ז2). רועה הייתי בעירי והלכתי למלאות מים מן המעין ונסתכלתי בבואה שלי פחז לבי עלי בקש להעבירני מן העולם (ספרי במד' כב). — ובסהמ"א: אדם אשר יזוב דמו למאד אם מן הגיד אם מפצע אם מן מכה ויריק כל דמו ויהיה במשש יד זרועו פחז3 גם זה ימות (אסף 134). כמו שיבטחו בני אדם שיש להם מים במקום פל' וכשיגיעו לאותו מקום יפחז בהם ויבגוד ולא ימצאוהו (ר' שלמה ב"ר שמואל, ספ' המליצה, בכר, עמ' 12). רשע אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה והוא אומר נאה הייתי ויצרי פוחז עלי כלו' שטבעי גרם לי (המאירי יומר ג, לה:). אך אמנה למי שפחז עליו יצרו ראוי שיזיר עצמו מתענוגות בני אדם (ר"י מוסקטו, קול יהודה לכוזרי ב נ). — ב) עשה בקלות דעת, חטא, leichtfertig handeln, sündigen; agir frivoement, pécher; to act thoughtlessly, to sin: בשעה שהיה אברהם מהלך בארם נהרים ובארם נחור ראה אותן אוכלים ושותין ופוחזים אמר הלואי לא יהיה לי חלק בארץ הזאת (ר' לוי, מד"ר בראש' לט). עשית כפחזים שנשתברו שוקיהן4 במים (ר' פנחס, שם צח). אומות העולם אתה מרבה להם ימים טובים הן אוכלים ושותים ופוחזין ונכנסין לבתי טרטיאות ולבתי קרקיסיות (פסיק' דר"כ, בובר קצ.). — ואמר הפיטן: ואף פוחז במצות לא תעשה כשבה או שעירה יביא לזבולים (רסע"ג, אזהרות, סדור רסע"ג, ריג). פחזתם עמוד על דם נקי ודובר תמים נדכאו (ר' שמואל יזכה, זולת וישב, שריד' מהגנ', מ"צ וייס, 80). — בינ' פָעוּ', °פָּחוּז, במשמ' נחפז ומבהל, ואמר הפיטן: פסח אכלו פחוזים ונפלאות חוזים בימי חג פסח (מעריב א פסח). אז נבהלו פחוזי דינים (מעריב ז פסח).

— פִע', *פִּחֵז, — א) חרד ופחד5,  erschrecken;s'effrayer; to be frightend: מיד היה מפחז ומזדעזע ואומ' אין לי עסק בשליחותו של מקום ואין לי עסק בדברי תורה (מד"ר אלפא ביתא דר"ע, ביהמ"ד ילינק ג 44). 

— הִפע', *הִפְחִיז, — כמו החטיא, zur Sünde verleiten; faire pécher; to make sin, ואמר בן סירא: אל תחרש על איש לו הון  פן ישקל מחירך ואבדת כי רבים הפחיזו זהב והון השגה לב נדיבים (ב"ס גני' ח ב). יין ונשים יפחיזו לב ונפש עזה תשחית בעלה (שם יט ב).

— נִפע', °נִפְחַז, בינ' נִפְחָז, — חוטא  sündig; pécher;sinful:מסכן פיו לנאצות לא יחכם כל ימיו ונפחז במאויי יצרו לא יאלף דעת (ב"ז ב"ס כג יז). גבר נפחז בזמה לא ינוח עד תלהטנו אשו (שם שם יט).

— פֻע', בינ' °מְפֻחָז, — כמו מְפֻחָד: אבל לא הבננו כלום מה שמדברים ושבנו מפוחזים אל ביתינו כי הבית היה סמוך לבית הכנסת (שלמה בן שמעון, במאה יא, QGJD ב 5).

— הִתפע', °הִתְפַּחֵז, כמו הִתְפַּחֵד,  erschrecken;s'effrayer; to be frightened: ומוזר ומתירא מתפחז (הערה בשולי  הדף לב"ס, גני' ד ל).