א. פַּחַז

ת"ז, — ריק, מוּרָק1,  leer, ausgeleert; vide, vidè; empty, emptied: ראובן בכרי אתה כחי וראשית אוני שאת ויתר עז פַּחַז כמים ואל תותר כי עלית משכבי אביך (בראש' מט ג-ד). — ואמר הפיטן: לקול בכיו חיל אחז אסתר ותחרד ועינה דמעה פחז כמי נחל תרד (אספר תהלות, רני ושמחי קיז). — ואמר המשורר: לבי לא ינוח זה קרע לבך ויגר דמהו מפחז נקמתי נפשי תשוח ומוסר כליותי לא אשאהו (יל"ג, קינת הורדוס, א, 75).



1 [אמנם השבעים מתרגמים התגאית (ἐξύβϱισας) כמים, ות"א: על דאזלת לקבל אפך הא כמיא. רש"י: הפחז והבהלה אשר מהרת להראות כעסך כמים, וכן פרשו רב המפרשים ע"פ פחז שבתו"מ; אך אין זה מתאים לענין, עי' בהערה לא. פחז. ויותר קרוב ריב"ג, המבאר כל לשון פחז שבמקרא במשמ' בגידה.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים